fbpx

תפילה לאחר חורבן בית המקדש/ רחלי וינשטוק

ספר מאור עינים – פרשת ויצא

ויצא יעקב מבאר וגו' ויחלום וגו' והנה מלאכי אלהים וגו'. … דנודע שהאבות הסתכלו בעין שכלם הגדול וצפו כל הדורות עם כל התלאות והגליות שעוברים עליהם והתפללו עליהם וראה יעקב אבינו ע"ה שעל ידי הגליות יונעלו שערי תפילה כמו שאמרו משחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה וביקש תיקון לבניו לבקש מאתו יתברך בכדי שיהיה להם מקום לאחוז בו יתברך שישמע תפלתם והראה לו השם יתברך שסולם מוצב ארצה כי השכינה נקרא בחינת סולם שהוא השער לה' צדיקים יבואו בו כנודע והוא מצב ארצה שאף שנסתלקה השכינה לאחר חורבן כמו שאמרו רז"ל …מכל מקום נשאר רשימה ממנה שעל ידי זה יכלו לעלות אל ה' כמו שכתוב (תהלים צ"א, ט"ו עמו אנכי בצרה וזהו סולם מוצב ארצה אף על פי שראשו מגיע השמימה מכל מקום מוצב גם כן בחינה מן השכינה עמנו לזכות אותנו וכל כרחינו שיש לנו כח בזמן הגלות לעלות למקום הרמה הוא על ידי כ"ב אותיות התורה שנקבע בפינו כי השתוקקות שאנו משתוקקין להאותיות על ידם אנו עולם להסולם עד שעולין למדריגה הגונה….וזהו כי בא השמש שלא בעונתו כי החורבן נקרא ביאת השמש…וזהו ויקח מאבני המקום שנצטער על החורבן כאמור שאז יהיה סתימת השערי תפילה אך על ידי האבנים שהם האותיות שנקראים כן בספר יצירה וישכב במקום ההוא כמו שכתוב בתיקונים וי"ש כ"ב אתוון שאף במקום ההוא אחר החורבן יש תיקון על ידי כ"ב אותיות כאמור להמשיך עליהם מדת רחמנות ….

 

ליקוטי מוהר"ן  קמא, תורה ב'

כִּי בְּגָלוּתֵנוּ, כִּבְיָכוֹל, הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא בְּהַסְתָּרַת פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ל): "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ", שֶׁהוּא בְּחִינוֹת רַחֲמִים, וּפָנָה עֹרֶף שֶׁהוּא בְּחִינוֹת דִּין. וְכָל תְּפִלּוֹתֵינוּ וּבַקָּשָׁתֵנוּ, עַל זֶה שֶׁפָּנָה עֹרֶף אֵלֵינוּ, שֶׁיַּחֲזֹר אֶת פָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם פ"ו): "פְּנֵה אֵלַי". וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּמִדְבַּר ו): "יָאֵר ה' פָּנָיו":

וּכְשֶׁאָנוּ רוֹאִים אֹרֶךְ הַגָּלוּת, וּבְכָל יוֹם אֲנַחְנוּ צוֹעֲקִים אֵלָיו וְאֵינָם נוֹשָׁעִים, וְיֵשׁ מֵעַמֵּנוּ בְּנֵי – יִשְׂרָאֵל שֶׁטּוֹעִים, חַס וְשָׁלוֹם, בְּלִבָּם, שֶׁכָּל הַתְּפִלּוֹת הֵם לָרִיק, אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הֵם מַעֲלִים אוֹתָם, וּמְקִימִים אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיָּקֶם מׂשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן". וּמַעֲלִין כָּל שַׁיְפָא וְשַׁיְפָא לְדוּכְתֵּיהּ, וּבוֹנִין קוֹמָתָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה מְעַט מְעַט, עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם שִׁעוּר קוֹמָתָהּ, אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, דָּא מׂשֶׁה, וְיַשְׁלִים אוֹתָהּ, וְיָקִים אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת: