fbpx

"שובו אלי ואשובה אליכם"- סיפורו של ספר תהלים / הרב דוב זינגר

ספר תהלים הוא סיפור אישי. פנקסי שירים אישיים של דוד המלך. באופן מפתיע ואולי פרדוכסלי, דווקא הספר האישי ביותר במקרא הפך לרב מכר. פסוקיו שגורים בפינו, באמירה ובשירה בכל מגוון אירועי החיים שלנו. ספר תהלים הפך לנחלת הכלל. מה סוד ספר תהלים? באיזו דרך הוא הפך להיות "כללי" – נגיש לכל אדם, ציבורי ואוניברסאלי?

 

 

 

ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ע"ג

 

 

מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה. כִּי יֵשׁ נוּן שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה. ומ"ט שְׁעָרִים יָכוֹל כָּל אָדָם לִכְנס בָּהֶם וּלְהַשִּׂיגָם, אַךְ שַׁעַר הַחֲמִישִּׁים הוּא בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל. כִּי גַּם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מָצִינוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מַלְאָכִי ג): "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם". וְאֵלּוּ הַמ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הֵם בְּחִינַת מ"ט אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁמוֹת שְׁנֵים-עָשָׂר שִׁבְטֵי יָ-הּ. כִּי כָל שַׁעַר וָשַׁעַר יֵשׁ לוֹ אוֹת מִמ"ט אוֹתִיּוֹת הַשְּׁבָטִים.

 

וְהִנֵּה הַכּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי יֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵין לוֹ הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל לִתְשׁוּבָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, אֵינוֹ זוֹכֶה לְהַגִּיעַ אֶל הָאוֹת וְהַשַּׁעַר שֶׁל תְּשׁוּבָה הַשַּׁיָּךְ לוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם מַגִּיעַ לְשָׁם, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַשַּׁעַר שֶׁל תְּשׁוּבָה סָגוּר, וּמֵחֲמַת כָּל זֶה אֵין הָאָדָם זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה. וְעַל-יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה הוּא מִתְעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְגַם זוֹכֶה עַל-יְדֵי תְּהִלִּים לְהַגִּיעַ אֶל הַשַּׁעַר וְאוֹת הַשַּׁיָּךְ לוֹ וְלִפְתּחַ הַשַּׁעַר. נִמְצָא שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי תְּהִלִּים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.

וְזֶה בְּחִינתַ נְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל (שמואל ב', כ"ג) – וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה' (מו"ק טז:), וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי עַל-יְדֵי בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁיָּסַד, עַל-יְדֵי-זֶה הוּקַם עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה. כִּי עַל-יְדֵי תְּהִלִּים זוֹכִין לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'לא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה לְיָחִיד' (ע"ז ד:). נִמְצָא שֶׁעִקָּר הוֹרָאַת הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ הוּא סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁאֲמָרוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד וּבְרוּחַ-הַקּדֶשׁ, עַד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִמְצא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ סֵפֶר תְּהִלִּים וְלִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל-יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים כַּנַּ"ל.

 

וְעִקָּר הִזְדַּכְּכוּת שְׁנֵים-עָשָׂר שִׁבְטֵי יָ-הּ, שֶׁהֵם מ"ט אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה – הָיָה בְּמִצְרַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִלָּאָה (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל, וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב). וְעַל-כֵּן אַחַר שֶׁנִּזְדַּכְּכוּ שָׁם בְּמִצְרַיִם וְזָכוּ לָצֵאת מִשָּׁם, סָפְרוּ מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מ"ט אוֹתִיּוֹת הַנַּ"ל. וּבַיּוֹם הַחֲמִשִּׁים, אָז: "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שְׁמוֹת י"ט)-זֶה בְּחִינַת: "וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם", בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקב אִישׁ וּבֵיתוֹ" – סוֹפֵי תֵבוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת תְּהִלִּים וְאוֹתִיּוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי עַל-יְדֵי תְּהִלִּים זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה וְכוּ'. כִּי מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הֵם בְּחִינַת מ"ט אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, לְהִזְדַּכֵּךְ שָׁם כַּנַּ"ל.  

 

וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁבִּימֵי תְּשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ בֶּאֱלוּל וַעֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְשׁוּבָה, כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹסְקִין אָז בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים. כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד לַעֲסֹק תָּמִיד בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים. כִּי תְּהִלִּים הוּא הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַשְׁרֵי שֶׁיּאחַז בּוֹ.

 

 

שאלות להפנמה:

 

א)    לאחר קריאה משותפת והבנה בסיסית של המונחים- כל שותף מוזמן לבחור משפט אחד שנוגע בו באופן אישי בקטע, ולהקריא אותו בקול. ניתן גם להסביר מדוע בחרתי בו.

ב)     מופיע כאן ביטוי שאינו פשוט להבנה, והוא חטאו של הקב"ה. כדאי להפך את הביטוי הזה למקום של תפילה. השאלה היא מהו חטאו של הקב"ה שעליו הוא שב, וההזמנה היא לנסח זאת בפנייה אליו יתברך כתפילה.

ג)      מהו הסימן שלי שהתרחש "אשובה אליכם"? כיצד אדע שזה קרה? סבב של המשתתפים.

 

ש ו ב ו   א ל י   ו א ש ו ב ה   א ל י כ ם  /  הרב דוב זינגר

 

 

ספר תהלים הוא סיפור אישי. פנקסי שירים אישיים של דוד המלך. באופן מפתיע ואולי פרדוכסלי, דווקא הספר האישי ביותר במקרא הפך לרב מכר. פסוקיו שגורים בפינו, באמירה ובשירה בכל מגוון אירועי החיים שלנו. ספר תהלים הפך לנחלת הכלל. מה סוד ספר תהלים? באיזו דרך הוא הפך להיות "כללי" – נגיש לכל אדם, ציבורי ואוניברסאלי?

 

בתורה ע"ג ר' נחמן מלמד אותנו שספר תהלים נאמר על ידי דוד המלך "בהתעוררות גדול מאד וברוח הקדש". המילים האישיות ביותר, אמירותיו והמיית לבו של דוד המלך – איש פרטי – נאמרו "ברוח הקדש". מה כוונתו? באיזה אופן חוויה אישית שנאמרת מפיו של דוד הופכת לאמירה של הקב"ה עצמו? פתח ראשון להבנת דבריו של ר' נחמן נפתח בעצתו לראות ולמצוא את עצמנו "במגילת ספר". ודייק: לא בתהלים בלבד, אלא בכל ספר. העצה היא למצוא את עצמנו – את הסיפור האישי שלנו – כתוב בספר, במילים ובפסוקים שלפנינו.

 

 

אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וְכוּ' (תְּהִלִּים מ): כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה וְלוֹמֵד בְּסֵפֶר, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹאֶה וְלוֹמֵד, מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ, הַיְנוּ שֶׁלּוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ מוּסָר, וְרוֹאֶה פְּחִיתוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, בְּכָל מָקוֹם בְּאֵיזֶה סֵפֶר שֶׁהוּא בָּא וּמְעַיֵּן שָׁם, זֶה סִימָן שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי – זֶה סִימָן לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלקַי חָפָצְתִּי, כַּנַּ"ל:

 

ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה קכ"א

 

שימת לב עדינה לפסוק שר' נחמן דורש מגלה טפח נוסף :"הנה באתי במגלת ספר – כתוב עלי". ר' נחמן דורש פסוק מספר תהלים, ממגילת ספר אישית שכתב דוד המלך – והיא, כולה, "כתובה עלי". הדרכתו של ר' נחמן למצוא את עצמנו – בקריאה קיומית ואישית – בכל פסוק, מקבלת משנה תוקף בנוגע לספר תהלים: "עד שכל אחד ואחד כפי מה שהוא יכול למצא את עצמו בתוך ספר תהלים…". הפסוק מספר תהלים נדרש על ספר תהלים עצמו. פעמים רבות, ר' נחמן מתייחס לספר תהלים – התייחסות מיוחדת.

 

 

מֵעִנְיַן אֲמִירַת תְּהִלִּים דִבֵּר עִם אֶחָד. וְאָמַר לוֹ שֶׁעִקַּר אֲמִירַת תְּהִלִּים לוֹמַר כָּל מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים עַל עַצְמוֹ. לִמְצא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כָּל מִזְמוֹר וּמִזְמוֹר. וְשָׁאַל אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ. וּפֵרֵשׁ לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה קְצָת. כִּי כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁיַּצִּילֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהֶם. הַכּל צְרִיכִין לְפָרֵשׁ עַל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַמִּזְמוֹרִים. וְשָׁאַל אוֹתוֹ אֵיךְ יְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ בְּהַפְּסוּקִים שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ כְּגוֹן "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אֲנִי" וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. הֵשִׁיב לוֹ. גַּם זֶה צְרִיכִין לְפָרֵשׁ עַל עַצְמוֹ. כִּי צְרִיכִין לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וּנְקֻדָּה טוֹבָה. אֲשֶׁר בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הַזּאת הוּא בְּחִינַת חָסִיד וְכַיּוֹצֵא…

 

קיצור ליקוטי מוהר"ן, קכ"ה אות א


העצה היא לקרוא את תהלים באופן לגמרי אישי, להשיב אותו על עצמנו ואל חיינו – ו"למצוא את עצמו בתוך כל מזמור ומזמור". לחשוף את הסיפור האישי שלנו בפסוקי הספר. פסוקי הספר הם שלל מפתחות לסיפור. סיפור חיינו האישי ביותר.

 

שובו אלי. בתורה ע"ג ר' נחמן מבחין בין תנועה אישית של תשובה לבין תשובתו של הקב"ה אלינו. שובו אלי – ואשובה אליכם. לכל אדם תשובה אישית, שער אחד מבין מ"ט שערי תשובה – וזהו "שער תשובה השייך לו". ר' נחמן סולל דרכים לתשובה אישית, למפגש עם שער התשובה האישי שלנו דרך פסוקים אישיים בספר תהלים. כאשר אדם אומר "על עצמו" תהלים הוא: "מתעורר לעשות תשובה וגם זוכר על ידי תהלים להגיע אל השער ואות השיך לו ולפתוח השער". תהלים הם, אפוא, מפתח למ"ט שערי התשובה האישיים אותם "יכול כל אדם לכנוס ולהשיגם". השער ה-נ' הוא שער התשובה של הקב"ה עצמו. מהו שער ה-נ'? מהי משמעות חזרתו של הקב"ה בתשובה? אם הוא שב – במה חטא? 

 

כשאנחנו שבים בתשובה אנחנו חשים קרבה להשם. לעומתה, מציאות של חטא מרחיקה. יוצרת מרחק. עונותינו חוצצים בינו יתברך לבינינו. חיים של מרחק מהקב"ה. בשיא המרחק והחטא הוצאנו את הקב"ה מהסיפור שלנו, חיינו את היום יום בלעדיו – בלי שנתנו לו תפקיד בעלילת הסיפור של השנה שחלפה. פתיחת שער תשובה אישי ממ"ט השערים מקרבת אותנו אליו, מכניסה את הקב"ה לתוך חיינו. תשובה כזו מחזירה את הקב"ה למקומו בתוך סיפור החיים שלנו. תנועה שגרתית של חזרה בתשובה כרוכה בפינוי מקום לקב"ה בעולמנו, במחשבותינו וביום יום שלנו. הוא הופך לחלק מחיינו. כאן כוחן של מ"ט שערי תשובה מתמצה.

ואשובה אליכם. השער החמישים הוא של הקב"ה בעצמו. טמון בו סוד. גם הקב"ה חוטא, ושב בתשובה. כאשר הוא חי בלעדינו, מספר את סיפור הקיום בלי לתת לנו מקום – הרי שהוא פוער חלל ויוצר מרחק בינינו לבינו. כאשר הקב"ה שוכח אותנו ולא נותן לנו תפקיד בסיפור ובעלילתו הוא מקיים את העולם בלעדינו. הסיפור שלו לממשיך בלי שניתן לנו תפקיד. במקביל אלינו, זה גם חטאו של הקב"ה. ועליו הוא מבקש לחזור בתשובה. "ואשובה אליכם". שער ה-נ' הוא תנועה מרצונו של הקב"ה אלינו. במקום שכחה – הוא נזכר. במקום מרחק – הוא מתקרב. במקום נתק בין סיפור חיינו לבין סיפורו שלו, הוא נזכר בנו ונותן לנו תפקיד בסיפור. כשאנחנו מבקשים "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים", איננו מבקשים אלא שהקב"ה יחזור בתשובה ולא ישכח אותנו השנה. שהוא ייתן לנו תפקיד ומקום בסיפור החיים של השנה הבאה. אנחנו מבקשים להיות חלק מהסיפור שלו.

 

כשהקב"ה שב בתשובה חיינו הפרטיים הופכים לחלק מהסיפור שהוא כותב. לרוח הקודש. במקום עמדה דתית שאומרת "יש לי אלקים" ויש לו מקום ותפקיד בחיי, נפתחת הרגשה חדשה: שחרור מהסיפור האישי שלנו וכניסה לתוך הסיפור שלו. הצטרפות והכללות ברוח הקדש. התנועה הזו לחלוטין תלויה בו. היא איננה תולדה של "חזרה בתשובה", של מאמץ או של אף שער ממ"ט שערי התשובה. היא חסד עליון – סייעתא דשמיא. יש בה תנועת תשובה של הקב"ה אלינו, לזיכרון ולקרבה. ר' נחמן מצייד אותנו בעצה טובה: הצטרפות לסיפור של הקב"ה איננה כרוכה בויתור על עצמי ושכחת עצמי לטובת הכלל. להיפך. היא דורשת כניסה עמוקה יותר ויותר פנימה, לנקודה האישית ביותר שלנו. זוהי תנועת "איון" פרדוכסלית. ההכללות בסיפורו של ה' עשויה לנבוע מתוך מקסימום נוכחות.

 

לפלא הזה זכה דוד המלך. סיפורו האישי – כל מ"ט השערים שהוא פתח בפנינו – הופכים באחת לסיפור "ברוח הקדש", לסיפור שלו יתברך. כך הפך ספר תהלים אישי של דוד המלך לחלק מהסיפור של הקב"ה. אולי משום כך ספר תהלים שמכיל מפתחות לכל מ"ט שערי התשובה זכה אפילו לגרום "להתעוררות גדול מאד מאד להשם יתברך".