fbpx

רך כקנה / הרב יצחק מנדלבאום ויוסי פרומן

עברו שבועיים מאז שנפגשנו. זו הזדמנות להסתכל בפני היושבים בחדר, לראות אם השתנה משהו בשבועיים הללו, אם הפנים נראים אחרת.

נתחיל במשהו שאנחנו קוראים לו 'השלכה חיובית'. נעשה תיקון למובן הפסיכולוגי הרגיל של 'השלכה' – במקום להשליך אבנים נשליך דברים טובים. השלכה חיובית היא להשליך משהו טוב על מישהו למרות שאני לא בטוח שזה נכון. נסתובב בחדר, נעמוד מול מישהו, רצוי מישהו שאנחנו לא מכירים את הסוד שלו, נסתכל בו ונאמר לו מה אנחנו רואים בו: 'אני משער שיש בך כך וכך', 'אני משער שאתה כך וכך'. אפשר לומר גם 'נראה לי ש…', 'אני רואה בך…'. אי אפשר להתווכח עם זה – יכול להיות שהשני חושב שזה לא נכון, אבל זה מה שאני רואה. אומרים שלושה דברים, רצוי טובים. השני משתדל לפתוח את הלב ולקבל את זה, להפנים את זה ולהאמין שאם מישהו רואה בו את זה כנראה שיש בזה משהו.

 

פתיחה

 

יוסי:

יש לנו היום בדף המקורות גמרא ממסכת תענית, פרק שלישי, דף כ'.

תלמוד בבלי, תענית כ ע"א-ע"ב: 

"והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים" אמר רב יהודה אמר רב: לברכה.

דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא" – טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכן בלעם הרשע;

אחיה השילוני קללן בקנה, אמר להם לישראל "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה" – מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו – אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן. דממו הרוחות – עמד הקנה במקומו.

אבל בלעם הרשע בירכן בארז, שנאמר "כארזים עלי מים" – מה ארז זה אינו עומד במקום מים, ואין גזעו מחליף, ואין שרשיו מרובין, אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית – עוקרתו והופכתו על פניו.

ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים.

תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.

 

מישהו רוצה לשקף מה כתוב כאן?

[מותר לטעות. מכל טעות שאנחנו עושים בשיקוף אנחנו מרוויחים.]

 

 

שיקוף:

  • "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים" – רב יהודה אומר בשם רב שזה לברכה. ר' שמואל בר נחמני מבחין בין ברכת בלעם לקללת אחיה השילוני: אחיה קילל את ישראל, אבל בקללה כבר רואים את התרופה – קנה הוא משהו רך, הרוחות לא שוברות אותו בגלל גמישותו; לעומת בלעם, שמברך את ישראל שיהיו כארז – שהוא בעל מסה, משהו גדול עם פגיעוּת גדולה. כשארז נהרס בסופה, הארז נעקר ולא חוזר למצב הקדום שלו. לכן הגמרא מדברת על העדיפות של קללת אחיה השילוני. המסקנה היא שנלמד מהגמישות של הקנה ולא מהקשיות של הארז.

מדיוקי העמיתים:

  • בין הקנה לארז מבחינים שלושה אפיונים של העץ: אחד הוא האם הוא עומד ליד מים או לא, השני הוא האם קליפת הגזע שלו מתחלפת או לא והשלישי הוא האם יש לו שורשים מרובים או לא. זו ההשוואה ביניהם.
  • גם את הקנה וגם את הארז הרוחות לא מזיזות ממקומם, אבל יש ביניהם הבדל: הקנה "הולך ובא עמהן", ואצל הארז ישנה הרוח הדרומית ש"עוקרתו והופכתו על פניו".
  • תלוי מי הדובר – הקללה שהאוהב אומר עדיפה על פני הברכה שאומר השונא. העניין הוא ביחס של האדם המדבר.
  • המילה "נעתרות" נראית מנוגדת ל"נאמנים", אבל מה הפירוש שלה?

 

יוסי:

אנחנו רוצים להבין את הברכה הזאת של הקנה לעומק. יש לנו מתנה בגמרא הזאת – בניגוד לגמרות רבות שבהן אפשר לשאול 'מנין לאמורא מה שהוא אומר?', כאן מובא לנו הסיפור שהאבחנה הזאת נולדה מתוכו. נלמד עכשיו את הגמרא עם הסיפור. אני מציע לקרוא את הסיפור כאילו מספרים אותו לילד לפני השינה (אבל להיות אבא טוב ולספר את הסיפור בדיוק כמו שחז"ל סיפרו לנו אותו). ייתכן שחברי הקבוצה יאמרו שהסיפור הוא קצת שונה, אפילו ברמת הסיפור הפשוט. כולנו קוראים את אותו סיפור, אבל יכולות להיות כאן אפשרויות שונות לספר אותו. זהו השלב הראשון בלימוד. אחר כך אנחנו רוצים לצלול לתוך פנים הסיפור. כאן אני ממליץ להשתמש באמירה "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז": כל אחד ינסה לקרוא את הסיפור עם האצבעות ולהרגיש איפה הן קשות בסיפור ואיפה הן רכות – איפה יש קושי בסיפור, איפה יש רוך ואיפה יש מעבר בין רוך לקושי או להפך.

 

אסיף

 

יוסי:

הסיפור הזה מלא מרכות ומקושי ואנחנו רוצים מאוד לדייק בו. אני רוצה להציע התבוננות דרך החלק הראשון של הגמרא, שקראנו ביחד. מה שמבחין קנה מארז זה שהקנה הולך ובא עם הרוח הנושבת, והארז נשאר עומד במקומו; הקנה מחליף את גזעו והארז לא מחליף את גזעו. דרך המשקפיים הללו אני רוצה להסתכל על הסיפור. על מי בסיפור הזה נשבה רוח ואיך הוא הגיב אליה – כמו קנה או כמו ארז?

 

מדברי העמיתים:

  • אני מרגישה ששתי הדמויות נמצאות בשני הצדדים – גם של קנה וגם של ארז. ר' אלעזר בהתחלה התנהג כמו ארז, בקשיות – הוא היה מאוד מרוחק, נשאר בשלו, לא התקרב לאדם השני, לא כופף את עצמו אליו אלא נשאר על החמור למעלה, ראה אותו כמכוער והתנהג אליו בצורה קשה. אחר כך הוא יורד מהחמור, מתכופף אליו ומשנה את המקום שלו – "נעניתי לך מחול לי".

יוסי: ההשתטחות שלו לפניו היא כמו תנועת הקנה – הוא מתכופף עם הרוח שפגעה בו והולך אחריו (כמו "הולך ובא").

  • "איני מוחל" – תגובה של ארז. ר' אלעזר מבקש סליחה אבל 'המכוער' לא מוכן. אחר כך הוא מתרכך קצת. דווקא התגובה הראשונית שלו למשפט הפוגע שאומר ר' אלעזר היא כמו קנה – ר' אלעזר משפיל אותו והוא לא יורד לרמה האישית, אלא אומר "לך ואמור לאומן שעשאני". הוא לא מגיב על זה קשה. הוא הופך להיות קשה ברגע שמבקשים ממנו סליחה, זה מכניס אותו לעמדה 'מאבקית'.
  • יש לי תהייה האם התהליך שר' אלעזר עבר הוא של רוח ש"עוקרתו והופכתו על פניו" או של קנה שזז ברוח. אולי פניו נהפכו ואחרי העקירה הוא צמח מחדש, בזכות הרוח – הקשיות של המכוער היתה הרוח הדרומית שהפכה אותו על פניו. הוא חוזר ללימוד, הוא נעקר בתוך ביהמ"ד ולא לגמרי.
  • אפשר לקרוא כמה משפטים גם כקשיות וגם כרוך. אפשר לקרוא, למשל, שר' אלעזר מטייל ואומר בהשתאות, כמו ילד – "כמה מכוער אותו האיש", והוא אומר לו "איני יודע" בקשיות. הכול יכול להיות או רך או קשה. וזאת המסקנה בסוף: תקראו את הסיפור רכים, לא קשים. האבחנה היא פנימית. השאלה היא לא מה עושים, אלא מהי האנרגיה שמתוכה עושים.

 

יוסי:

ניקח כמה דקות כדי לבדוק את המקומות של הרוך בחיים שלנו. כמו שיש מעשה בר' אלעזר ישנו מעשה בכל אחד מאיתנו. ראשית, כל אחד יבחר איזו זירה בחיים, מערכת יחסים, איזה איזור, תחום שבו הוא מרגיש/ה שהוא קשה בו כארז ורוצה לבדוק את אפשרות הריכוך. זה יכול להיות במערכת יחסים, עם הקב"ה, עם עצמי. קודם כל לזהות את האזור הזה. השאלה השנייה היא – מהי הרוח שמכה בי, שרוצה לעקור אותי ממקומי כאשר אני במקום הזה? והשאלה השלישית: איך זה יהיה 'ללכת ולבוא' עם הרוח? איך זה ייראה? מה זה אומר מבחינה מעשית, פנימית? לדמיין את האפשרות בצורה מפורטת – מה זה אומר שאעשה, שארגיש, גם ברמה החיצונית וגם ברמה הפנימית – מה זה אומר לי ללכת ולבוא עם הרוח בזירה שבחרתי?

 

אנחנו נמשיך את זה בעז"ה במפגשים הבאים. אני מציע ללכת עם מה שכתבתם עכשיו, ומי שעבורו מה שהוא כתב היה משמעותי, פתח לו אופציה, יכול ללכת עם זה ולנסות להתנהל כקנה בזירה שבה הוא בחר. לא להיות מחויבים דווקא לר' אלעזר בר' שמעון, אלא לבדוק את זה בבית, לראות אם זה עובד. אנחנו נמשיך את הנושא וחשוב שנבוא עם ניסיון מהשטח – איך המציאות הגיבה לרכות שלי? האם היא התרככה גם, או אולי התקשתה עוד יותר?


[1] וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם וְנָתַשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם מַכְעִיסִים אֶת ה' (מלכים א, יד, טו).

[2] טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת: נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא (משלי כז, ה-ו).

[3] מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם: יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ (במדבר כד, ה-ז).