fbpx

צָרִיךְ כָּל אָדָם לִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ/ נגה הכהן ויעל כהן

 

אָמַר צָרִיךְ כָּל אָדָם לִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִשָּׂא לִבּוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּאִלּוּ הוּא בְּאֶמְצַע הַיָּם תָּלוּי עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה וְרוּחַ סְעָרָה סוֹעֵר עַד לֵב הַשָּׁמַיִם עַד שֶׁאֵין יוֹדְעִין מַה לַּעֲשׂוֹת וְכִמְעַט שֶׁאֵין פְּנַאי אֲפִלּוּ לִצְעֹק. אֲבָל בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי אֵין לוֹ עֵצָה לִמְנוֹס כִּי אִם לִשָּׂא עֵינָיו וְלִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִצְעֹק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְכָךְ צְרִיכִין בְּכָל עֵת לְהִתְבּוֹדֵד וְלִצְעֹק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי הָאָדָם בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאֹד בְּזֶה הָעוֹלָם כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ (שָׁם, סִימָן קי"ז) (השתפכות הנפש, כ"ט)

וכן בתפלה יכול הוא לעבוד עבודת התפלה להשם יתברך שלא יהיה עבודתו נראה בפני בני אדם כלל. שלא יעשה שום תנועה באברים, רק בפנימיות בנשמתו יהיה בוער בלבו, וצועק בלחש מחמת התלהבות, בענין שתהא עבודתו שבפנימיות הלב יותר גדול משתהא עבודה נראית באברים החיצוניים. (בעל שם טוב על התורה, פרשת בראשית, אות מ"ח).

בפסוק "צעקה הנערה" (דברים, כ"ב כז) כו', מוכח שכל שיכול להנצל על ידי צעקה מיחשב רצון, והקב"ה שומע תפלת כל פה. ואף שנראה לפעמים שאינו יכול לצעוק, מכל מקום אם האדם מוכן לצעוק בכל לבו על זה נאמר "טרם יקראו" (ישעיה, ס"ה, כד) כו'[1], ואדרבא, צעקה זו נשמעת יותר. וחז"ל אמרו שקול פרידת הנשמה מגוף הולכת מסוף העולם (יומא כ:)[2] כו'. והטעם נראה כיוון שממאן בזה בכל כחו ורוצה לצעוק ואינו יכול, על ידי זה הצעקה הולכת בכל מקום. כי כשיכול לצעוק הקול פוסק, אבל הצעקה שהוא בכח ולא נכנס בפועל נשמעת בכל מקום, כי הרצון לצעוק בכל מקום. וכן כתוב "אבן מקיר תזעק" (חבקוק, ב', י"א) כו'[3] אף שלא שייך צעקה. מכל זה נשמע כי המיאון בדבר הוא נחשב לצעקה כנ"ל… ("שפת אמת", כי תצא, שנת תרל"ד).

"ויובן עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דהא דתפילה נקראת קשת כמ"ש (בראשית מ"ח)בחרבי ובקשתי שפרש"י בחכמתי ותפילתי, היינו כמו קשת כל כמה שמותח את יתר הקשת ומושך לאחור, לעומתו הולך החץ למרחוק יותר, כן תפילה כל כמה שהלב נדחק ומצטער ביותר, לעומתו התפלה עולה מעלה מעלה ביותר, עכדה"ק.

ולפי"ז מובן שלאו כל תפילות המתפללים שווין, יש שהיגון שבלבבו עוד מצא מקום בקירות לבו אלא שמצטער ומתפלל להוושע, ובאשר היא מוגבלת עדין בתוך הלב, כן לעומתו עולה נמי רק בגבול ידוע, אבל יש תפילה שהלב קטן מלהכיל את יגונו ותקצר נפשו בעמלו עד שכמעט אשתקיל מילולי' ומתפרצת התפילה למעלה מגבול וגדר הלב, תפילה זו עולה למעלה מכל גדר וגבול ומעוררת את הרצון העליון למעלה מן הטעם… הרי היא מפיקה רצון למעלה מן הטעם…

והנה במדרש (סי' א') שתפילה נקראת בעשרה לשונות והעשירי שבכולם הוא לשון תחנונים. ונראה שעשרה לשונות לאו כפולים במלות שונות המה, אלא היות ידוע שעדרה עמקי הלב המה, וכמבואר בהאריז"ל בעשי"ת שאומרים בכל יום שיר המעלות ממעמקים כנגד עשרה עמקים שבלב שכל אחד עמוק יותר מחברו, וע"כ התפלה נקראת לפי עומק הלב שיצאה ממנו, וכל תפלה שיוצאת מעומק מיוחד יש לה שם מיוחד. (שם משמואל, ואתחנן, תרע"ז)

 

…אך הענין הוא דעיקר האתעדל"ת והמ"ן הוא ענין אהבה  דבכל מאדך הנז"ל בתורה ע"פ קדושים תהיו … שזהו המעורר למעלה באא"ס ממש והוא בחי' ומדרגת הקדוש הראשון מג"פ קדוש שבקדושה כמשנ"ת שם באריכות,

והענין כי אהבה זו ענינה הוא האהבה הגדולה והרבה שאינה נגבלת בכלי הלב דהיינו שאין הלב יכול להכיל בתוכו אהבה זו כי רבה היא והוא בחי' צעק לבם אל ה' דהיינו שנתפעל כ"כ ביותר ונגע ללבו מאד ולעצמיות נפשו עד כי לא יכול לסבול בתוכו אהבה והתפעלות זו ולהסתירה ולכן יצעוק פתאום צעקה גדולה כמי שצועק בשנתוודע לו ענין הנוגע לחיי נפשו כו' וזהו בחי' אהבה שלמעלה מהכלי' ונק' מאדך פי' מאד הוא ריבוי גדול (זייער בל"א) שאינה נגבלת בכלי הלב,

וכיון שאהבה זו היא דבר שאינו נגבל בכלי ה"ז כמו בחי' הוראה על בחי' א"ס שהוא האור שלמעלה מהכלים לכן בחי' אהבה זו היא המ"ן לעורר גילוי האא"ס, ואף שבאמת גם אהבה זו היא בבחי' גבול ותכלית, שהרי אנו רואים שבמי שדעתו ולבו רחבים יותר אזי יכולה אהבה כשיעור התלהבות של זה להתיישב בו ולא יצעק כלל אך אם יצעק גם הוא יהי' מדבר גדול יותר מאותו הדבר שנתפעל זה וגם צעקת השני שלמעלה מכלי לבבו לגבי השלישי הגבוה ממנו ודעתו ולבו רחבים יותר ג"כ יתיישב בו ההתפעלות של זה ויכילה בלבו ולא יצעק כלל וכן עד כמה מדרגות כו' ,

וא"כ מאחר שאנו רואים שבחי' ההתלהבות דמאדך של זה יש לה תכלה וקץ בלב השני … וא"כ מה שהוא למעלה מהכלי שלו מעט עדיין הוא ג"כ בבחי' גבול באמת, והיאך יהי' זה מעורר המאד האמיתי הוא האא"ס שאינו בבחי' גבול ותכלית כלל באמת ח"ו…. דהיינו כמשארז"ל במדה שאדם מודד כו' וכיון שכן הרי אהבה זו כיון שאצלו היא למעלה מהגבול שלו ממש הרי היא אצלו בחי' בלתי גבולית (ר"ל לגבי הגבול שלו) לכן מעוררת למעלה בחי' האא"ס… וז"ש מאדך מאד שלך לבד, מה שאצלך הוא למעלה מכלי הלב הוא המעורר למעלה אע"פ שלגבי אחר יכולה אהבה זו להתיישב בכלי הלב מ"מ כיון שאצלך הוא למעלה מהכלי ה"ז מעורר למעלה מבחי' גלוי האא"ס שלמעלה מהכלי כנ"ל (מאמרי אדמו"ר הצמח צדק: תקס"ב לרוקע הארץ, ק"ס ב)

 

התקיעה הראשונה אינה מבטאת אלא צעקה, על דרך הפסוק "צעק לבם אל א-דֹני" (איכה ב, יח). הפניה הראשונה לה' לובשת את הצורה הפשוטה והראשונית ביותר, הצועקת-זועקת שהיא מכירה בו, שהיא צריכה אותו, שהיא רוצה שהוא יתגלה אליה. צעקה זו משקפת את ההלם הפתאומי הבא בעקבות עצם ההכרה במציאות האלוקית, באינסוף החובק את ההוויה וחדור בה. חוויה זו כה כללית ומהממת, שאין היא מסוגלת אלא להפלט החוצה בצורת צעקה גולמית.
הצעקה, כאשר היא אמיתית, היא עמוקה ביותר. עם זאת, יש להכיר בכך שהיא מאד ראשונית. מצד אחד כל קיומנו האישי מתבטל בתוך הצעקה הזו, שזו מעלה רמה מאד; אך מצד שני דוקא ביטול זה מונע מאתנו לעצור ולשקול מה הדרך הנבונה ביותר לנתב את הכח הגלום בצעקה, מה ניתן לעשות חוץ מלצעוק. אנו עדים לשניוּת זו ביציאת מצרים: בתחילתה אומר ה', "ראיתי את עֳני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי" (שמות ג, ז), אך לאחר מכן, כאשר ניצבו בני ישראל בין ים סוף למצרים, אומר ה' אל משה, "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד, טו). ישנם רגעים בהם הצעקה היא ראויה וטובה, אך ברגע מסוים אין להמשיך ולצעוק אלא לקום ולעשות מעשה. 
יתרה מכך: כאשר מאריכים בצעקה יותר מדי היא עשויה להתקלקל ולהפוך לצעקנות: נסיון עיקש ורועש לאחוז בחוויה הרוחנית הראשונית (ו'להדביק' בה אחרים בכוח) גם כאשר זו חלפה, או שהגיעה השעה להתקדם

 

מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ

נוֹדְדִים שִׁירִים

שֶׁל כָּל עַם וְלָשׁוֹן

בָּאִים מְשָׁלִים וְאוֹתוֹת,

רֵיחַ טוֹב שֶׁל מֶרְחַקִּים

נוֹדֵף מֵהֶם

אִם לֹא נָגְעוּ בְּדַרְכָּם

בְּבָאְשַׁת הַמַּיִם הָעוֹמְדִים

או בְּדָם.

אַךְ יָפָה מִכָּל הַשִּׁירִים

הַפָּרֹכֶת הַלְּבָנָה

שֶׁרָקוּם עָלֶיהָ בְּחוּט לָבָן:

לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה

(ריח טוב של מרחקים / זלדה, מתוך 'השוני המרהיב' בהוצאת הקיבוץ המאוחד)

 

עבודה פנימית

התבודדות- כל אחת מחפשת את הפינה שלה.. נסי להרגיש את הצעקה שלך היום, לתת לה לעלות מבפנים …   ולצעוק אותה , להרגיש אותה מהדהדת מבפנים.  נסי להרגיש את ההתעוררות  מלמעלה.

נשים ניגון כדי לאסוף את כולן.

שיתוף..