fbpx

עיונים בהגדה של פסח – 2/ הרב דוב זינגר

 נתבונן רגע על המתרחש בליל הסדר. מה האתגר המרכזי בליל הסדר? איפה אנחנו עומדים בליל הסדר? מאיזה מקום אנחנו אומרים את ההגדה? בליל הסדר אנחנו נוהגים כבני מלכים: כלים מיוחדים, הסבה וכד'. בתוך ההקשר המלכותי הזה – כבני חורין – ההגדה פותחת במילים זרות, בארמית: "הא לחמא עניא" – לחם עוני. משפטי הפתיחה מעידים עלינו "השתא עבדי". עכשיו אנחנו עבדים. למרות שאנחנו מסובין, שותים 4 כוסות של יין, ומהדרים בכלים ובמלכות – אנחנו מעידים שאנחנו עבדים ואוכלים לחם עוני. נקודת הפתיחה של ליל הסדר היא עבדות, עוני ושעבוד. נקודת המוצא הזו היא תחילת הדרך של ליל הסדר. אנחנו יודעים שמצוות המגיד היא "לספר ביציאת מצרים". וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. איפה בהגדה מתחולל הרגע בו אנחנו מקיימים את המצווה "לספר ביציאת מצרים"? מתי זה קורה? מהו אופן הקיום של סיפור יציאת מצרים?
העיון בהגדה של פסח לווה בשאלות ההנחייה הבאות –
  1. "הא לחמא עניא": היכן ובאיזה מצב נמצא קורא ההגדה?
  2. "מעשה בר' אליעזר": במהלך ההגדה מצוטטים ר' אליעזר, ר' עקיבא ור' אלעזר בן עזריה. האם הקטעים המצוטטים בשמם הם חלק מסיפור יציאת מצרים שספרו הם כל הלילה? האם מי שקורא או לומד קטעים אלו מרבה בסיפור?
  3. ארמי אבד אבי": היכן מסתיים קטע זה? מה ענינו? האם מי שקורא / לומד / אומר קטע זה מרבה בסיפור יציאת מצרים?
  4. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו": מה ה"לפיכך" היוצא מחיוב זה? הניסוח של הרמב"ם לחיוב הוא: "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים. שנאמר: "ואותנו הוציא משם" (דברים ו') – ועל דבר זה צוה הקב"ה בתורה "וזכרת כי עבד היית" (דברים ה'). כלומר: כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית" (רמב"ם. הל' חמץ ומצה פ"ז) – האם גם אתם הייתם מנסחים כך את החיוב"?
  5. "ברוך אתה ה'… אשר גאלנו" – מהו בדיוק תוכן הברכה? האם יש קשר בין הגדת ההגדה עד כאן לבין תוכן הברכה?
הארה: הדברים של הרב דוב שזורים בתפקידו המרכזי של בן זומא: "עד שדרשה". המקורות עליו דבריו מבוססים מצורפים בעמוד הבא, ואחריהם – דרשתו של הרב דוב.

 

ע ד   ש ד ר ש ה  ב ן   ז ו מ א
 
בבלי. ברכות י"ב: – י"ג.
 

 

משנה. מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר ר' אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". 'ימי חייך' – הימים, 'כל ימי חייך' – הלילות. וחכמים אומרים: 'ימי חייך' – העולם הזה, 'כל ימי חייך' – להביא לימות המשיח.
גמרא.תניא: אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים בימות המשיח? והלוא כבר נאמר: "הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלת את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם"! אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו. כיוצא בו אתה אומר "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך" – לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו…

 

תוספתא. חגיגה פ"ב
ד.           ארבעה נכנסו לפרדס: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ור' עקיבא.
בן עזאי הציץ ומת. עליו הכתוב אומר: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" (תהילים קט"ז).
בן זומא הציץ ונפגע. עליו הכתוב אומר: "דבש מצאת אכל דייך פן תשבענו והקאתו" (משלי כ"ה).
אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות. עליו הכתוב אומר: "אל תתן את פיך להחטיא את בשרך וגו" (קהלת ה').
ר' עקיבא עלה בשלום וירד בשלום. עליו הכתוב אומר: "משכני אחריך נרוצה' וגו" (שיר השירים א').
ה.       מעשה בר' יהושע שהיה מהלך באיסטרטא והיה בן זומא כנגדו. הגיע אצלו ולא אמר לו שלום. אמר לו מאין ולאן בן זומא? אמר לו: צופה הייתי במעשה בראשית ואין בין המים העליונים למים התחתונים אפילו טפח שנאמר: ורוח אלוקים מרחפת על פני המים (בראשית א'), ואומר: כנשר יעיר קינו (דברים ל"ג) – מה נשר זה טס על גבי קינו נוגע ואינו נוגע כך אין בין המים העליונים למים התחתונים אפילו טפח. אמר להם ר' יהושע לתלמידיו כבר בן זומא מבחוץ. לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא.
ו.        כל המסתכל בארבעה דברים (כאילו לא) בא לעולם: מה למעלה, ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור. (יכול) קודם למעשה בראשית? ת"ל למן היום אשר ברא אלוקים על הארץ (דברים ד'). יכול עד שלא נבראו סדרי תקופות? תלמוד לומר ולמקצה השמים ועד קצה השמים. מה תלמוד לומר למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ מן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ. אתה דורש ואי אתה דורש מה למעלה למטה מה היה ומה עתיד להיות.

 

משנה. סוטה פ"ט
משמת רבי מאיר בטלו השקדנים. משמת בן זומא בטלו הדרשנים. משמת רבי עקיבא בטל כבוד תורה. משמת רבי חנינא מן דוסא בטלו אנשי מעשה. משמת רבי יוסי קטנתא פסקו חסידים… משמת רבי יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה. משמת רבן גמליאת הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות. משמת רבי ישמעאל בן פאבי בטלה זיו הכהונה. משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא.
משנה. חולין פ"ה
יום אחד האמור באותו ואת בנו, היום הולך אחר הלילה. את זאת דרש שמעון בן זומא, נאמר במעשה בראשית יום אחד (בראשית א') ונאמר באותו ואת בנו יום אחד (ויקרא כ"ב) – מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה אף יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה.



דברים של הרב דוב
האם בהגדה יש סיפור על יציאת מצרים או סיפור ביציאת מצרים? מה ההבדל? הפסוקים מספר שמות הם פסוקים שמתארים את ההתרחשות. יש בהם מימד היסטורי. הפסוקים מספר דברים הם התייחסות להתרחשות המקורית בספר שמות. בהגדה יש דרשה של הפסוקים מספר דברים. הפסוקים הללו הם הדרשה הראשונה על הסיפור המקורי מספר שמות – שמסופרת בגוף ראשון. מישהו שמדבר בשם עצמו ("ארמי אובד אבי…") מול הקב"ה את סיפור יציאת מצרים. הדובר בספר דברים לא נמצא בתודעה היסטורית. הוא מדבר בשם עצמו, כאילו הוא יצא ממצרים. הוא בתודעה קיומית – והתוצאה שלה היא הודאה. בתורה עצמה יש פסוקים שהם מדרש (הפסוקים בדברים) – ואותם אנחנו חוזרים ודורשים. התוצאה של העובדה שאני רואה את עצמי כאילו אני יצאתי ממצרים היא אמירת הלל והודאה: "לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל… לאבותינו ולנו".
ההגדה – דרשה.הגדה של פסח איננה סיפור על… איננה תיאור היסטורי. בו בזמן, היא קשורה לפסוקים. מהי דרשה? דרשה היא לקחת פסוקים ולפתוח פתח אישי להבנת הסיפור. יש כאן דרך להיות בעבר ובהווה בו זמנית. בדרשה שבהגדה אנחנו מביאים פסוקים מספר דברים, ודרכם נדרשים לעצור ולדרוש – כל מילה ומילה בפני עצמה. שוהים ליד כל מילה בפסוקים: מה הכוונה כאן? איך זה היה נראה? המטרה בדרשה היא לשהות ולראות מה בעצם כתוב בפסוקים. דרשת הפסוקים מעוררת שאלות: "מה הכוונה במילה עברה"? היא דורשת מאיתנו לפרט איך נראית מכת דם? איך יש בה 4 מכות? איפה רואים בה חרון? זעם? הדרשה מובילה אותנו לתוך המילים והופכת אותן לתמונות. הדרשה של סיפור יציאת מצרים בנויה בקומות: קומה ראשונה: הסיפור עצמו. קומה שנייה: דרשה אישית חיה. בתמונות. מה היה שם? איך זה היה נראה? בקומה הזו יש ערבוב בין עבר (הסיפור עצמו) להווה (אני). מתערבב המקום האישי שלי היום עם הסיפור ההיסטורי. "ונצעק" – איך נשמעו הצעקות של בני ישראל? איך אני צועק? איך זה נשמע? בקומה שלישית: נוצרת ציפייה לעתיד.
ההגדה איננה תורה שבכתב. היא הדרכה מעשית לאופן בו דורשים את העובדות, את העבר, את החיים. היא הדרכה לאיך מספרים סיפור. דרשה דורשת מהפסוקים רלוונטיות. היא קוראת לנו לספר אותן. לגעת בהן באופן אישי. הכניסה לתוך הסיפור באופן אישי מערבבת ומטשטשת את הגבולות בין התורה לביני. בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. הסיפור בלשון הווה מבלבלת עבר-עתיד-הווה. משום כך, הסיפורים צפים גם בלי הנחיה של סדנא. הערבוב משמיט את האחיזה ב"אני". זה מה שקורה בדרשנות אמיתית של "בית מדרש". נוסח הברכה "לפיכך אנחנו חייבים" מכיל את הרעיון הזה: כיוון שנכנסנו לתוך הסיפור לגמרי, אנחנו גם מודים ומשבחים – כמו הדובר בספר דברים. לשון הברכה גם גולש לעתיד: "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים". הגלישה והערבוב מובילים גם לציפייה לעתיד.
תפילה. לנסות להעביר את זה למעשה. איך זה יכול להיראות בתוך משפחה? זה תלוי בהצלחה להתכוון לתודעה כזו של "התרחשות". משפחה יושבת ונכנסת לתוך רגשות של עבדות. היא עוברת חוויה של נפילה וקימה. של מעבר משעבוד לשחרור. המעבר הקיומי הזה מוליד את העתיד, את הגאולה העתידית שלנו. זה תהליך ממשי של ציפייה לכוס החמישית, לכניסה לתוך הברכה של גאולה. סה"כ הבתים שעוברים את התהליך הזה – בונה את הגעגוע ואת הקומה הבאה לקראת גאולה.
דברים של דניאל. ההגדה אמורה להפוך אותנו מעבדים ועבדות למצב של חרות. במהלך ההגדה אנחנו מזהים את מה שאנחנו, את המגע שלנו עם החיים, את המגע האישי שלי העובדות של יציאת מצרים, עם תורה שבכתב. המגע הזה מחזיר לי את הבחירה. היא שהופכת אותי לבן חורין.
דברים של יצחק. אני מנסה להבהיר לעצמי מה נאמר כאן. יש עובדות יבשות היסטוריות של מה שקרה. לימוד העובדות לא נחשב לסיפור יציאת מצרים. אין מבחן על זה. גם עמדה של New-Age לא נחשבת סיפור יציאת מצרים: אני נמצא בהווה ואני מביא את העבר לתוך החוויה שלי בהווה. זו סדנא. זה לא "ערב על חרות", או "בין שיעבוד לגאולה". זה גם לא ערב לדיבור פילוסופי על… גאולה, חרות ושעבוד. האפשרות שנפתחת בפנינו היא "לספר ביציאת מצרים": אנחנו בהתרחשות לא מודעת. אני נזכר בעובדות ההיסטוריות, אני חווה את העבר דרך העתיד. המספר איננו מציג עובדות אלא מכניס את השומע לתוך הסיפור. השומע איננו קולט מידע אלא נמצא כאן ושם בו זמנית. יש דרכים רבות לספר את הסיפור. הדרך של המגיד היא דרשה. הוא דורש פסוקים מילה במילה. דרשה היא אופן ייחודי להיכנס לתוך הסיפור. יש דרכים נוספות לספר סיפור: מה האוכל הזה מזכיר לנו? דרך סמלים. גם דרך שבח, דרך ברכות. הגרעין המרכזי של סיפור יציאת מצרים הוא האפשרות לעבור מעבדות לחרות. במשך הדורות אנחנו חווים את הגרעין הזה – וכך מצטברת אפשרות של תנועה לעבר גאולה.
הצעה לשאלות מנחות נוספות ללימוד משפחתי בליל הסדר
  1. "המשפט שלי בהגדה של פסח…". כל אחד קורא משפט מתוך ההגדה – ופותח אותו באופן אישי
  2. "סיפור גאולה אישית… סיפור של יציאת מצרים…"
  3. זיכרון מליל סדר שעברתי בחיים – להתבונן על הזיכרון ולזהות מה שם משמעותי עבורי