fbpx

מניעות בתפילה/ הרב דוב זינגר

שמאת רחלי ויישנטו

מניעות בתפילה- מה קורה כאשר עם כל הרצון הטוב, משהו בתפילה לא זורם כמו שהיינו רוצים?
רבי נחמן בכישוריו הרוחניים נותן מילים לדברים אותם אנו חשים ממילא-
ליקוטי מוהר"ן קמא תורה ט'
…אֲבָל כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, אֲזַי בָּאִים מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּקְלִפּוֹת וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ, וְנִשְׁאָר בַּחשֶׁךְ וְאֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אֵיכָה ג): "סַכֹּתָ בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה", וּכְתִיב (תְּהִלִּים י"ב): "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן", שֶׁהָרְשָׁעִים, הַיְנוּ הַקְּלִפּוֹת, מְסַבְּבִין אוֹתוֹ. 'כְּרֻם זֻלֻּת' הַיְנוּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, 'שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם' (בְּרָכוֹת ו:):

הדימוי של רבי נחמן למניעות בתפילה הוא דימוי של ענן. של תחושה שאני עומד להתפלל וענן סובב אותי ולא מאפשר לתפילה שלי לעבור. חלק מההתמודדות עם מניעות בתפילה כפי שנראה בהמשך, זה במקום להילחם איתם חזיתית, להתיידד איתם. על מנת להתיידד עם המניעות שלכם, חישבו, מה הדימוי שלכם למניעות בתפילה?
לדוגמא אני חש את המניעות בתפילה כמו ניילון נצמד על הלב.
לאחר שראית את הדימוי לנגד עיניך, איך אתה חושב להסיר אותו. כמו הדוגמא עם הניילון הנצמד- כאשר מנסים בכוח להסיר את הניילון הוא נקרא ונשארים חתיכות, לכן הייתי מסיר אותו בעדינות לאט לאט כל פעם מקלף שכבה, או יוצר בתוכו חור לאוורור ואז הוא פחות נצמד ומעיק.

עצה ראשונה: לדבר דיבורי אמת.

וְדַע, שֶׁיֵּשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה בַּחשֶׁךְ הַזֶּה לָצֵאת מִשָּׁם, …..וְדַע, שֶׁעַל – יְדֵי אֱמֶת זוֹכֶה לִמְצֹא הַפֶּתַח, כִּי עִקַּר אוֹר הַמֵּאִיר הוּא הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים כ"ז): "ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי"; וְעַל – יְדֵי שֶׁקֶר הוּא מְסַלֵּק אֶת הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת כ): "לֹא תִשָֹּא אֶת שֵׁם ה' לַשָּׁוְא", כִּי עַל – יְדֵי שָׁוְא מְסַלֵּק אֶת הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא, כִּי "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָיו". אֲבָל עַל – יְדֵי אֱמֶת, הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא שׁוֹכֵן עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קמ"ה): "קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל" וְכוּ'; וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא עִמּוֹ, הוּא מֵאִיר לוֹ אֵיךְ לֵיצֵא מֵהַחשֶׁךְ הַמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ,….
וְדַע, שֶׁהַכֹּל לְפִי גֹּדֶל הָאֱמֶת, כִּי עִקַּר הָאוֹר הוּא הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא הוּא עֶצֶם הָאֱמֶת, וְעִקַּר הִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ אֶלָּא אֶל הָאֱמֶת. …..הַיְנוּ שֶׁתִּרְאֶה שֶׁיֵּצְאוּ הַדִּבּוּרִים מִפִּיךָ בֶּאֱמֶת, וְאָז יִשְׁתּוֹקֵק הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא מִלְמַעְלָה לִשְׁכֹּן אֶצְלְךָ; וּכְשֶׁיִּשְׁכֹּן אֶצְלְךָ, הוּא יָאִיר לְךָ:

ראשית צריך לדעת שיש חושך, אך יש פתחים בתוך החושך. האמת היא האור. ולכן העצה לחושך היא לדבר אמת, וכאשר אני דובר אמת אני נמצא כבר עם הקב"ה. כמו שבחדר חשוך אני מדליק גפרור אני כבר אמצא את הפתח. כמו למשל במערכת יחסים בין אדם לחברו, כאשר יש מתח ומרחק ואני פונה אל האדם שאני רחוק ממנו בכנות ובפתיחת הלב ומשתף אותו בתחושת המרחק שלי זה כבר יוצר התחלה של קשר ובקשת קרבה. אומר רבי נחמן: כן הדבר עם הקב"ה. כאשר אתה פותח את סידור התפילה, חפש בכנות את המילים שמבטאות את מה שאתה חש. כאשר יש קושי בתפילה- לבטא בכנות בתפילה את הקושי, וכאשר אתה מסוגל לבטא בכנות את הקושי בתפילה, כבר האור נדלק ונחשפים הפתחים לצאת משם.

עצה שניה – להקשיב למילות התפילה.

שיחות הר"ן, שיחה סו':
"הזהיר מאד כמה פעמים להתפלל בכח גדול להכניס כל כחו בדבורי התפלה וכמבאר מזה בספריו הקדושים בכמה מקומות. ואמר כמה פעמים, שהאדם צריך להכריח עצמו מאד לתפלה לא כמו שאומרים שאין להכריח עצמו לתפלה, רק אדרבא צריכין להכריח עצמו מאד מאד בכל הכחות לתפלה. שוב אמר: כשאדם מתפלל בכונה דהינו שמקשר המחשבה אל הדבור ומטה אזנו ושומע מה שהוא מדבר אזי הכחות נמשכין ממילא לתוך דבורי התפלה כי כל הכחות מצפין ומסתכלין תמיד על זה שימשכו ויכנסו בתוך דבורים קדושים. על כן כשמתפלל בכונה נמשכין ונכנסין כל הכחות שלו ממילא לתוך התפלה וזוכה להתפלל בכח גדול אף על פי שאינו מכריח עצמו לזה כי הכחות נמשכין ממילא לתוך דבורי התפלה כשמתפלל בכונה:"

לעיתים אנשים חושבים שצריך לחכות שהלב יחפוץ מעצמו להתפלל, ועד שלא נחוש את רצון הלב לא נגיע לתפילה. רבי נחמן אומר הפוך- "שצריך להכריח עצמו"- כדי שיקרה משהו ביני לבין קוני אני צריך להכריח את עצמי להיפגש. וזה בדיוק ההבדל בין "לפלל" לבין "להתפלל". להתפלל משמע להכריח עצמי לפלל, לגרום לכך שתהיה תפילה גם אם ליבי לא חפץ בכך. ומתוך ההכרח יפתח הלב לקשר. ולאחר שאדם מכריח עצמו, אומר רבי נחמן שצריך להקשיב למילים שאני מוציא מפי, כמו שאומר הבעל שם טוב: "בוא אל התיבה", שצריך להיכנס לתוך המילה שאתה אומר. כמו שאימא מכריחה את בנה לבקש סליחה, הבן אומר סליחה בלי להתכוון, ומתוך שהוא מקשיב למילה סליחה היוצאת מפיו, מתעוררת בתוכו תודעת הסליחה.

עצה שלישית- להתפלל דרך הצדיק

רבי אלימלך מליז'נסק, נעם אלימלך, פרשת ויחי:
הקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, שעל ידי התפילה הצדיק מתדבק בהבורא יתעלה וזה תענוגו של מקום שהצדיק עולה ומתדבק בו… והנה עיקר החיות של הצדיק היא על ידי התפילה שעל ידו הוא מתדבק בהבורא יתעלה כנ"ל.

לעיתים כאשר אני חש שהתדר שלי חסום, אני יכול להקשיב למילות התפילה של מישהו אחר שאצלו תדר התפילה פתוח. כאשר אני נכנס לבין הכנסת אני יכול להביט סביבי ולחפש משהו שהוא "נקודה חמה" שאפשר לקלוט ממנו, ולהקשיב למילים שלו. זה יכול להיות גם שליח ציבור. וכך, כלשון רבי נחמן" כל אחד הוא בבחינת צדיק לגבי חברו".

עצה רביעית- למצוא את עצמו במילות התפילה

ליקוטי מוהר"ן – מהדורא בתרא סימן קכה
מֵעִנְיַן אֲמִירַת תְּהִלִּים דִּבֵּר עִם אֶחָד וְאָמַר לוֹ, שֶׁעִקָּר אֲמִירַת תְּהִלִּים לוֹמַר כָּל מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים עַל עַצְמוֹ, לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כָּל מִזְמוֹר וּמִזְמוֹר. וְשָׁאַל אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: אֵיךְ, וּפֵרֵשׁ לוֹ רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, קְצָת, כִּי כָל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁיַּצִּילֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהֶם הַכֹּל צְרִיכִין לְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ עַל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַמִּזְמוֹרִים (וְכַמְבֹאָר מִזֶּה לְעֵיל בְּסִימָן קא). וְשָׁאַל אוֹתוֹ: אֵיךְ יְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ מֵהַפְּסוּקִים, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, כְּגוֹן: "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי" (תְּהִלִּים פ"ו), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. הֵשִׁיב לוֹ: גַּם זֶה צְרִיכִין לְפָרֵשׁ עַל עַצְמוֹ, כִּי צְרִיכִין לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וּנְקֻדָּה טוֹבָה, אֲשֶׁר בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת חָסִיד,

יש מקום בו כולם יכולים למצוא את עצמם: בתוך מזמורי תהילים, שזה ליקוטי תפילות האישיות של דוד המלך. רב המכר בכל הדתות של התפילות האישיות שם כל אחד יכול למצוא את עצמו. לפרש כל פסוק לפי המקום בו אני נמצאת כרגע. כל יום אדם מגיע חדש לתפילה, ולכן בכל יום המילים יתפסו אצלו משמעות חדשה. לא לחינם רבי נחמן נותן דוגמא למילים מתוך תהילים "שמחה נפשי כי חסיד אני", הנקודה הזאת היא הנקודה שהכי מונעת ממנו להתמסר לתפילה, האמונה שאיננו שווים וראויים מול בורא עולם. על זה אומר רבי נחמן האדם צריך למצוא את נקודת החסיד הייחודית לו, ולהיזכר בייחודיות שלי ולהיזכר שה' רוצה לשמוע את הנקודה המיוחדת שלי.

עצה חמישית- להתיידד עם המחשבות הזרות

רבי ישראל בעל שם טוב, כתר שם טוב, לט:'
והעניין כי האדם מחויב להאמין כי מלא כל הארץ כבודו יתברך… וכל המחשבות של האדם יש בו מציאותו יתברך, וכל מחשבה היא קומה שלמה. וכאשר יעלה במחשבתו של אדם בעת עסקו בתפילה איזה מחשבה רעה וזרה, היא באה אל האדם לתקנה ולהעלותה

כדי להתיידד עם המחשבות זרות אנו צריכים לצאת מנקודת הנחה שההפרעה איננה רק משהו חיצוני, אלא היא חלק מהנושא עצמו. כמו שכאשר אדם בא לשוחח עם אשתו ובדיוק בא הילד ומפריע, אפשר לנשות להרחיק את הילד, ואפשר לקת זאת כהזמנה לשיח אחר שהילד מזמין. הבעל שם טוב כותב שהמחשבות הזרות היו רוצות שיעלו אותן. כאשר עולה לי מחשבה שלכאורה מפריעה לי בתפילה, אני יכול להביט בה ולחשוב: איזו תפילה המחשבה הזו מבקשת? לאיזו תפילה המחשבה הזו מובילה אותי? איזו פרשנות אחרת לתפילה המחשבה הזו מבקשת? תרגיל זה לא נכון לעשות עם כל המחשבות הזרות שעולות לנו, אך מדי פעם מומלץ לנסות ולראות מה קורה לנו כאשר אנו מתיידדים עם המחשבה הזרה.

לסיכום: הבעיות הצצות בחיים לא מגיעות כדי שנפתור אותם, אלא בעיה מלשון ארמית זה בקשה ותפילה. בעיות מגיעות כדי שיפתחו אותן לתפילה. המחשבות הזרות הן בעיות המבקשות תפילה, ולכן זה לא לחינם שזוהי התמודדות שהיא מובנית בתפילה. העיקר שכל אחד יבין שהוא יכול לחבר לעצמו עצות שיענו על הבעיות שעולות. אין מתכון מנצח, אלא בכל עת להתפלל ולבקש את העצה הנכונה שתפתח את הלב.