fbpx

נחש וקסם – משעבוד לרשות – לקראת פסח/ הרב יצחק מנדלבאום

הלימוד מוקדש לבחירה. בחירה קשורה ליציאה לחרות, ליציאת מצרים, וגם "לקפיצת נחשון" בה עסקנו ביחידות האימון לקראת שביעי של פסח. ניסינו ללמוד את מהותה של בחירה ואת התנועה שמלווה אותה לתוך המציאות. מתוך איזה מקום בתוכנו אנחנו בוחרים? המקור המרכזי היה מי-השלוח על הפסוק "כי לא נחש ביעקב". מקורות השראה נוספים אודות בחירה מצורפים גם הם אחריו.
הנחיות ללמידה
  1. בשלב ראשון לקרוא, להבין ולשקף – "מה בו": מה נמצא כאן? מה כתוב?
  2. אחר כך, "מישוש" האפשרות שכתובה כאן דרך הדמיה. "אם הייתי חי כך – איך היו נראים חיי"? זה מישוש קונקרטי, מוחשי לתוך חיי היומיום שלנו.
  3. מה הסימן הפנימי שלי שאני נמצא במצב של "ישראל"? איך אני יודע שאני נמצא וחי במצב הזה?
 
 
מי השילוח. ר' מרדכי יוסף ליינר מאיזביצה
"כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל"
הנה ענין 'נחש' הוא התעקשות בדבר מבלי להסיר דבר זה מדעתו. 'קסם' הוא להיפך – דהיינו אם הוא מסופק בדבר אם לעשות או לא, רואה: אם ילך לו כשורה וכסדר – יעשה ואם לאו לא יעשה. וזהו 'קסם', היינו לראות כפי שיתנהג מעצמו, ושניהם אסורים שלא במקומם הראוי להם. דהיינו: באם ידע האדם בבירור את רצון הש"י אסור לו לחשות בדבר ולעזוב הדבר כפי שיתנהג מעצמו, רק צריך להתגבר כארי ולעשות בתקופות. ובמקום שהאדם מסופק בדבר אסור להיות בתוקף, רק להתבונן כפי שיתנהג הדבר בעצמו בלי דעתו כלל… ולכן כתיב ביעקב נחש, כי יעקב נקרא האדם שאינו בשלמות ועוד אין ליבו נמשך אחר רצון הש"י… ולכן אמר "כי לא נחש ביעקב" – בשעה שהנפש מישראל מסופק בדבר לא ילך בעקשנות כלל רק יסלק כל נגיעה מעליו ויראה כמו שיתנהג הש"י כך יעשה הדבר הזה. "ולא קסם בישראל" – היינו מי שלבו נמשך אחר רצון הש"י בשלמות וכשייפול במחשבתו שום דבר היא רק מרצון הש"י שהשפיע לו ואינו בהתרשלות רק עושה הדבר בתקופות כי באם לאו יעבור ח"ו על דעת הש"י. ובזה היה בלעם משבח לישראל שכל אחד מכיר את ערכו.

 

 

אבות, פרק ג'
הַכֹּל צָפוּי
וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה
ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן
וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה
 
ילקוט שמעוני, שמות י"ד
ר' יהודה אומר:
כשעמדו ישראל על הים
זה אמר איני יורד וזה אמר איני יורד
שנאמר: סבבוני בכחש אפרים וגו'.
מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה
קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים
עליו הוא אומר:
הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש
טבעתי ביון מצולה אל תשטפני שבולת מים.
מדרש המובא בנפש החיים. א', ז'
… וכן מפורש במדרש:
אמר לו הקב"ה למשה:
לך אמור להם לישראל כי שמי אקי"ק אשר אקי"ק.
מהו אקי"ק אשר אקי"ק?
כשם שאתה הוה עמי כך אני הוה עמך.
וכן אמר דוד:
ה' צלך על יד ימינך.
מהו ה' צלך?
כצלך –  
מה צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך
ואם אתה בוכה הוא בוכה כנגדך
ואם אתה מראה לו פנים זעומות או מוסברות –
אף הוא נותן לך כך.
אף הקב"ה ה' צלך:
כשם שאתה הוה עמו הוא הוה עמך. ע"כ.

 

ליקוטי מוהר"ן תנינא. תורה ק"י
שמעתי שאיש אחד שאל אותו: כיצד הוא הבחירה? השיב לו בפשיטות: שהבחירה היא ביד האדם בפשיטות, אם רוצה עושה ואם אינו רוצה אינו עושה. ורשמתי זאת כי הוא נצרך מאד. כי כמה בני אדם נבוכים בזה מאד  מחמת שהם מורגלים במעשיהם ובדרכיהם מנעוריהם מאד. על כן נדמה להם שאין להם בחירה חס ושלום ואינם יכולים לשנות מעשיהם. אבל באמת אינו כן. כי בודאי יש לכל אדם בחירה תמיד על כל דבר וכמו שהוא רוצה עושה. והבן הדברים מאד.
 
 
קדושת לוי. בשלח
והנה ידוע הגם שהש"י ב"ה דרכו להטיב לבריותיו ויש הטבה שהוא מאתערותא דלעילא לבד ויש שהוא מאתערותא דלתתא. שישראל מטיבים מעשיהם וגורמים במעשיהם רחמי הש"י עליהם, כמאמר הכתוב: ה' צלך. וכמו שהבאתי לעיל בשם הבעש"ט: ה' צלך – כמו שהצל עושה מה שהאדם עושה כך כביכול כמו שהאדם מתנהג למטה כן מנהיגין אותו מלמעלה. לכן אם מתנהג במדת רחמים גם מלמעלה מרחמין עליו כו', כמ"ש כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים (שבת קנ"א:). לכך צריך האדם להתנהג במדת רחמים וטובות ובכל המדות טובות ויהי' שמח בחלקו ואז גם מלמעלה יגיע לו כך. וכן הוא במדרש על פסוק ה' צלך. ולכן אם אדם בטוח בה' שהשי"ת יעשה לו כל צרכיו גם למעלה ממלאין לו כל משאלותיו. אבל אם אדם דואג תמיד על פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו אזי גם למעלה יחסר פרנסתו. ולכן אשרי איש שלא ישכחך ושם בטחונו בה' כי אז ה' צלך ומכין פרנסתו כמו שהוא בוטח בה' שהאל עושה כל צרכיו, כן האל נותן לנו כל צרכינו.

 

עיון משותף במעגל הרחב
כשאנחנו לומדים את המשנה הראשונה "הכל צפוי והרשות נתונה" – הנטייה הראשונית שלנו היא ללכת למחשבות פילוסופיות: איך זה יכול להיות? גם וגם? איך זה מסתדר תיאולוגית? ואיך זה ייתכן מבחינה פסיכולוגית? השאלה המכוונת הזו יוצרת מנגינה חוקרת, שמביטה על הדברים מבחוץ. ההצעה היא להפנות את השאלה פנימה: "איך החיים שלי נראים כשאני חי בתודעה שהכל צפוי והרשות נתונה"? ההפניה הזו מחליפה את המנגינה. כשאני נמצא בתוך התודעה הזו אין לי אחריות על מה שייקרה, רק על מה שאני מחליט. המכוונות הפנימית שלי משתנה.
בקטע מתוך מי-השילוח הופיעו 4 מושגי מפתח: ישראל, יעקב, נחש וקסם. ההזמנה לאסיף היא לתאר מנקודת מבט אישית איך ארבעת המושגים הללו נראים בחיים שלנו.
·        מוטי (על ישראל): זה מצב בו אני צריך להגיע לנקודה מסוימת. אני יודע שאני אגיע לשם. זה מתחיל בקול פנימי: "אתה צריך להגיע ל… אתה צריך לעשות את זה". קול נוסף אומר: "לא משנה מה יהיה בדרך… אתה תגיע לשם". זה מעבר לכל נתון מציאותי.
·        שמעון א' (על ישראל): אני בשלמות. הסימנים שלי הם: אני שמח, יש לי סיפוק.
·        אלימלך ויצחק (על ישראל): נשים לב למושגים ולדימויים של מי השלוח על מצב של וודאות פנימית שהוא מכנה "ישראל": (1) ידיעה ברורה את רצון השי"ת… (2) לבו נמשך אחר רצון השי"ת… / זה תיאור של מצב וודאות פנימית. (3) כל דבר שייפול במחשבתו – השפיע לו השי"ת! / התודעה היא שכל מה שקורה לי הוא שפע שהשפיע השי"ת.
·        שמעון ד' (על ישראל): כשאני מסופק אני יודע שזה מהשי"ת! שיקוף וחידוד של יצחק: כל עוד אני יודע בברור שאינני יודע את האמת, ליבי פתוח לאפשרויות – וזה סימן שאני פתוח לרצון השם.
·        רונן (על ישראל ועל יעקב): ישראל ויעקב מתערבבים אצלי. אם אני במצב מסוים אני יכול לשאול "בתוך המצב הזה – מה ישראל בשבילי ומה יעקב"?! או – "מה תהיה התנהגות של נחש ומה התנהגות של קסם"?! ההצעה שלי היא לא להפריד בין המצבים אלא לבדוק אם יש לי נקודת וודאות נקייה.
·        אוריאל (על נחש): אני נחוש. נחישות.
דברים של יצחק
 
נחשון קופץ לים כשהוא עדיין רועש. הוא "הולך על זה". הוא לא מוטרד משאלת התוצאה ומההשלכות. כל דבר שהוא נתקל בו הוא "ניסיון" או "מניעה". נחישותו של נחשון קשורה להליכה קדימה בלי להתבלבל, בלי להיעצר. הוא מעצב את המציאות. זו "מובילות" לייעד שאני יודע אותו. זו וודאות פנימית, נקייה. כשאנחנו מזמינים אנשים ללכת אחרינו מתוך מקום כזה – קשה לסרב לנו. מאידך, כשתנועה כזו באה מנחישות לא נקייה – מתוך שיקולי "אגו" – זו נחישות אלימה, קשה. המנגינה איננה "לבו נמשך אחרי רצון השי"ת" אלא בוטה, אלימה, אגוצנטרית. נחישות נקייה משיקולי אגו. יותר מכך: היא לא חייבת להצליח. לא חייבת לעבוד. נחש איננו מותנה בכך שהדברים ילכו ויתרחשו כמו שרציתי. זו לא שאלה שלי. זה לא הסיפור שלי. אני משוחרר מתוצאות כיוון שאני הולך אחרי רצון השי"ת. נחישות היא בחירה ללכת על זה, לקפוץ, להקשיב להימשכות הלב ולפעול לפיו.
מאידך, למצב של יעקב ראוי "קסם". יש הבדל בין ייאוש ועזיבה לבין קסם. אני מתבונן על המציאות מוקסם. במצבי ערפול וספק אני נענה למציאות. אני מדבר איתה ומבקש שתספר לי את הסיפור שלה. אני שואל את המציאות מה רצון השי"ת. מה הוא רוצה. באים סימנים – ואני נענה לסימן. אינני נחוש. אני רוקד בין הסימנים שהמציאות מראה לי. אני אומר: "בוא נראה איך זה יתפתח… ננסה… נגשש… נגיב". הדברים יוצרים את עצמם ומתפתחים. התנועה הזו לא תתכן אם אני עושה שריר. אם אני מפחד וחושש. יש כאן שתי אפשרויות טובות להתחבר אל השי"ת. באחת – אני המקור. השפע בתוכי. בשנייה – אני נותן למציאות להוביל אותי.
יעקב המוקסם נענה למציאות ונותן לה לעצב אותו. ישראל הנחוש נענה לקולות פנימיים של וודאות ויוצר את המציאות. בשני המקרים לא התוצאות חשובות, אלא הדרך, המפגש בינינו לבין המציאות. התנועה החיצונית איננה העיקר. השאלה הזו יפה לאין ספור מצבי חיים: האם אני נענה למציאות או שאני נאבק במציאות? מתי אני נחוש וקופץ – ובאיזו מנגינה? נחישות אופיינית למצבי לחץ, הישרדות וחרדה. העצה כאן היא דווקא להרפות במצב כזה. הנושא הזה חשוב בנושאי קבלת החלטות בשאלות חיים רבות. למשל: "אפשר להתחתן בלי להחליט". אפשר להחליט מתוך מקום של "קסם" – "לקבל את ההחלטה" מתוך המציאות. אפשר להחליט מתוך "נחש" – "לקחת החלטה" – נקי מפניות. מה שחשוב הוא להחליט נקי – לא התוצאה. תנועה כזו מורידה את המשקל של "האני" מהחלטה. היא משחררת את שאלת ה"אולי". הכל צפוי והרשות נתונה. ביחס לתוצאה – הכול צפוי. בידי הקב"ה. יושב בשמים ישחק. עלינו לשים לב רק לרשות. לבחירה. לנחש או קסם מתוך מקום נקי וחסר פניות. מתוך מקום של "לבו נמשך".