fbpx

מדריך למוביל החבורה המתחיל/ נתן גזונדהייט

מזל טוב! החלטתם להתחיל חבורה? זה ממש מדהים. כאן ננסה לתת לכם כלים לבניית החבורה שלכם. נתאר קצת את תפקיד המוביל בשלבים השונים של המפגש, וניתן טיפים למפגשים הראשונים של החבורה.

המפגשים הראשונים מניחים את היסוד להתקדמות של החבורה כולה. במפגשים הללו תתעצב האווירה של החבורה, השפה המיוחדת שלה, היכולת של משתתפי החבורה להכיל את השיתוף של החברים, ולשתף בעצמם, וכן – יתברר לכולם האם זה מקום בטוח להביא את עצמם לידי ביטוי, לשתף בתהליכים פנימיים ולהיות חלק מעבודה קבוצתית אינטימית ואינטנסיבית. לכן, כדאי לשים לב לטיפים המובאים כאן, להתכונן למפגשים הללו כמה שאפשר ולתכנן מראש את מהלך המפגש.

כדאי לזכור שאף פעם לא מאוחר, ושגם אם משהו לא הולך כפי שציפיתם – תמיד אפשר לשנות כיון, להתנסח מחדש, לתקן טעות או רושם שנוצר, ואפילו להתחיל מחדש. לא לחשוש לומר "לא לזה התכוונתי", "טעיתי", או "בואו ננסה אחרת", ואפילו – "מה אתם מציעים?".

כדאי גם לזכור שהרבה תהליכים פשוט לוקחים זמן. ולעיתים, אם משהו לא הולך זה לא כי קרה משהו לא טוב, אלא כי פשוט דברים לוקחים זמן. לוקח זמן לאנשים לדבר אחד עם השני ולקבל ביטחון לשתף ברגשות פנימיים, לוקח זמן לאנשים בקבוצה ללמוד את השפה של הקבוצה, וללמוד ביחד. לוקח זמן לאנשים להרגיש שהקבוצה הזו חשובה להם. לאט לאט מתרגלים, ועד אז – זה כמו חבלי לידה. וזה בסדר.

כדאי לראות את תפקיד המוביל בשני מימדים: מצד אחד, המוביל הוא זה שמכוון 'מלמעלה' את התהליכים שעוברים המשתתפים, את ההתקדמות של החבורה, ואת הבנייה של הקבוצה. אך מצד שני, הוא עצמו חלק מהחבורה, והוא חולק את התהליכים שמתרחשים, בדיוק כמו כולם. כדאי לשים לב לשני המימדים הללו. מצד אחד, להשתדל לא להיצמד לגמרי למשבצת המוביל ובכך להתנתק קצת מהחבורה, ומצד שני – להקפיד לזכור כמה אחריות יש למוביל: במידה ואנחנו זוכים לזה, והקב"ה מזכה אותנו בזה – משתתפי החבורה נפתחים ונחשפים, מרגישים ביטחון לגלות מקומות חבויים בנפשם, לעיתים כאלה שלא התגלו מעולם. תפקידנו כמובילים הוא לכוון את החבורה ברגישות ובתבונה על מנת שהחשיפה הזאת תביא לבנייה, לתיקון, לחיבור ולגילוי.

פרק א' – המרכיבים החשובים של מוביל החבורה

כאן נמנה קצת מהתפקידים החשובים של מוביל החבורה. יכול להיות שכמה מהדברים שכתובים כאן יישמעו לכם קשים מידי, או – לחילופין – קצת שוליים ולא קריטיים. למרות זאת, נסו לקחת אותם בחשבון ולהתייחס אליהם ברצינות. הדברים נכתבים מתוך ניסיון רב ומנסים לתת מענה פרקטי לקשיים שמובילי חבורות בעבר התמודדו איתם.

  1. נתינת מקום

באופן טבעי, כאשר אנחנו נמצאים בעמדה של הובלה או הנהגה, אנחנו חושבים שאנחנו צריכים למלא מקום – לדבר יותר, לקחת אחריות על מה שקורה, ולדאוג להתקדמות העניינים. אך למען האמת, ככל שנותנים מקום לקבוצה ולמה שקורה בה, החבורה יכולה להיפתח ולהתפתח יותר ויותר. אפשר להירגע: לא חייבים לדאוג שאנשים ידברו, לנסות להימנע כמה שיותר מציפיות מוקדמות לגבי מה שקירה בחבורה ובהתאם – לא להתאכזב אם דברים לא מתרחשים כפי שציפיתם, כדאי לא לדחוף את עצמכם מתוך לחץ לעשות דברים שאינם בריאים לקבוצה, וכדאי לא להרגיש אחריות על ההתקדמות והשמחה של החברים בקבוצה. ככל שנשחרר יותר, ניתן לאנשים יותר תחושה טובה של בית, ושל מקום חופשי – החבורה תפרח ותשגשג

  1. אמונה בכוחה של החבורה ובקב"ה

מוביל החבורה רואה את עצמו כמי שאמנם מנחה, אך לא יוצר את מה שקורה. הכח של החבורה טמון בכוחו של כל אחד ואחד מהחברים בה. לכן, כל מה שקורה בחבורה – צריך שיקרה. כל אתגר שעוברת החבורה – טוב לה. כל דבר שקורה בין האנשים בחבורה, הוא חלק מהסיפור שלה. גם נתינת המקום לקב"ה, להרגיש שאנחנו בסך הכל מכוונים לשם שמים – הוא חלק חשוב מאוד מהעניין הזה.

  1. איסוף ושיקוף

אחד התפקידים שכן יש למוביל החבורה הוא לאסוף ולשקף את דברי חברי הקבוצה. בזמן השיתוף, הרבה פעמים החברים רוצים להרגיש שהם נשמעו כראוי, שיש משקל לשיתוף שלהם, ושההיחשפות שלהם היתה 'שווה'. שהדברים שהם אמרו תפסו מקום בלב השומעים. תפקידו של המוביל הוא לאשש את התחושות הללו. כמובילים, חיזרו על מה שאומר כל אחד, ושאלו אם לזה הוא התכוון. שאלו אם הבנתם אותו נכון, ותנו לו הזדמנות להתנסח מחדש. עוד טיפים הקשורים לשיקוף יינתנו בפרק על סבבי שיתוף. שיקוף נכון מקפיד לא להכניס מילים לפיו של מי שמשקפים אותו, לא להכניס תכנים חדשים, ולא להביע דעה או זווית אישית משלכם על הנאמר. אך ורק לחזור על מה שהוא אמר.

בסוף כל סבב, לאחר שכל הנוכחים שרצו לדבר – דיברו, נסו להקפיד על איסוף. לחזור בקצרה על מה שכל אחד אמר, לסכם את הדברים ולתת לכולם תחושה שהם נשמעו, ושהם מוכנים לעבור לשלב הבא.

  1. תשומת לב

חבורה היא מרחב רגיש. הרבה פעמים, כשמקבלים הזדמנות לשתף, במיוחד אם האווירה מאפשרת זאת, אנשים יכולים לשתף ברגשות פנימיים יותר, אינטימיים מאוד וחושפניים מאוד. ברגע שזה קורה, השאלה מה יקרה להם לאחר השיתוף תלויה הרבה בתגובה של חברי הקבוצה. נאריך עוד לגבי זה בפרק על סבבי השיתוף, אבל תפקידו של המוביל הוא לשים לב אם יש מישהו סוער מאוד או מכווץ מאוד. לשים לב אם מישהו נפגע מתגובה של אדם אחר בקבוצה או שמישהו צריך להתבטא ולא מצליח. יש כל מיני פעולות שהמוביל יכול לנקוט במצבים שונים, וכל מקרה לגופו, אבל חשוב לשים לב.

  1. אחריות על הזמן וגמישות

כמה שזה נשמע שולי, האחריות על הזמן היא מאוד חשובה, בטח בקבוצה שיש בה שיתוף אישי. אם נוצר מצב שהקבוצה מתעייפת ואין לה אנרגיה להקשיב לאדם שחשוב לו לדבר – נוצר מצב קשה. אם פותחים דבר מה ואין זמן לסיים אותו – הפגישה מסתיימת באופן לא פשוט. כדאי להחליט מראש כמה זמן להקדיש לכל חלק, ולעדכן לפי הניסיון מהפגישות הקודמות. האחריות על הזמן גם כוללת את היכולת להתגמש, לקצר כשצריך או להאריך כשצריך, לבטל חלק מהמפגש שתכננתם בגלל חוסר בזמן, או לשנות אותו כך שייקח פחות זמן.

 

פרק ב' – איך מתחילים?

אז אספתם את החברים שלכם, גרמתם להם להסכים להגיע לחבורה, הכנתם את המפגש. איך מתחילים אותו?

  1. שבירת קרח \ ברכה ראשונה: המבנה של החבורות עוזר מאוד לשבירת קרח. בברכה הראשונה יש כח לאפשר לאנשים להרגיש טוב ביחד, אפילו אם הם לא מכירים אחד את השני. אתם יכולים לעיין בקובץ האפשרויות לברכה ראשונה כדי לקבל רעיונות. אם אתם לא מרגישים בטוחים לקפוץ ישר למים, ומעוניינים לשבור את הקרח, אתם מוזמנים לעשות תרגילים מכל סוג שהוא בתור התחלה, ולעבור לאחר מכן לברכה הראשונה
  2. מה הלהט שלי לסיפור הזה? בעצם, אתם – הדוחפים להקמת החבורה והמובילים של החבורה – אתם הדבק של החבורה כרגע. אם תספרו למה זה חשוב לכם, ומה מלהיב אתכם בהקמת החבורה, זה יכול להוביל את ההתרחשות במפגש הראשון למקום טוב ומתלהב.
  3. אמונה בהשגחה הפרטית: ההבנה שמי שנמצא פה – צריך להיות פה, יכולה לעזור לכם להתחיל לתת אמון אחד בשני. האמונה שיש סיבה לכך שהתאספתם כולכם יחד כאן, ושאתם בסך הכל רוצים לעשות את רצון ה' – יכולה לעזור לכם להתקדם בלי להסס.
  4. לו"ז – מה הולך להיות: כדאי להסביר מה הולכים להיות השלבים. לא צריך להסביר על התיאוריה, על הרעיון מאחורי השלבים השונים וכו', אבל כדאי להסביר מה הולך לקרות, ולתת לאנשים תחושה שהם מבינים

פרק ג' – איך יוצרים גיבוש, קשר, חיבור בין חברי החבורה?

  1. עבודה לפי המבנה של החבורה: האופן שבו החבורה בנויה – ההזדמנות לשתף במשהו אישי ולהיכנס פנימה בברכה הראשונה, הלימוד מתוך חיבור פנימי ואישי בלימוד המשרה, הפרנסות והברכה האחרונה – כל החלקים האלה בנויים על שני רבדים: רובד התוכן ורובד החבורה. ברובד התוכן – כל שלב משרת את הלימוד. אבל ברובד החבורה – כל שלב גם מאפשר שיחה מחוברת יותר ופתיחה גדולה יותר של העולמות הפנימיים של כל חברי החבורה. ובאמת, שני הרבדים הללו כל הזמן משרתים אחד את השני, והבאת שניהם לידי ביטוי היא בעצם החבורה עצמה.
  2. שיתוף פתוח של מוביל החבורה: בעצם החבורה תשאב את האמון שלה בכוח של החבורה מהמנחה. ככל שהמנחה יהיה פתוח יותר, יספר על החיים שלו בצורה פתוחה, על ההתלבטויות שלו, ועל התפילות שלו – ככה שאר החברים ירגישו חופשיים יותר לפתוח בעצמם. חשוב לזכור שלהיות פתוח לא אומר להסיר את כל ההגנות שלנו, וגם – להיות פתוח לא אומר להפוך את עצמינו למרכז המפגש (ע"ע לפנות מקום). חשוב למצוא את האיזון.
  3. ניסוח טוב של ההנחיות לתרגילי השיתוף: גם ב'ברכה הראשונה' וגם ב'לימוד המשרה' אנחנו כל הזמן עומדים בפני המשימה למצוא שאלה מנחה שתתאים טוב לחבורה עצמה, ולמפגש הספציפי שבו אנחנו נמצאים. אם יש לנו מטרה במפגשים הראשונים ליצור, בין השאר, קשר וחיבור בין כולם – כדאי למצוא שאלות מנחות המזמינות שיתוף אישי של האנשים, ושאלות שאין עליהן תשובה אחת. שני הדברים הללו מזמינים שיח פנימי.
  4. איסוף: האיסוף שדיברנו עליו בפרק א' מאוד עוזר לתחושת החיבור בין כולם. אם אנשים מרגישים שראו אותם ושהדברים שהם אמרו חשובים – הם ישמחו להיכנס יותר פנימה.
  5. הקפדה על פרנסות: למרות שכל המבנה של החבורות הוא בעל ערך, ה'פרנסות' היא הכלי המשמעותי ביותר ליצירת קשר עמוק בין חברי החבורה. היא ממש יוצרת דבק בין כולם. נרחיב על כך בפרק על הפרנסות.

פרק ד' – הנחיית סבבי שיתוף

סבבי השיתוף הם בעצם הלב של ההתרחשות בחבורה. ריכזנו כאן טיפים להנחייה והובלה טובה ומשמעותית של הסבבים הללו. כשאנחנו מדברים על שיתוף אנחנו מתייחסים לכל שיתוף – גם בברכה הראשונה, גם בלימוד המשרה, גם בפרנסות וגם בברכה האחרונה.

  1. בניית השאלה המנחה: כדאי לנסות ולנסח מראש, בכתב, מה בדיוק אתם רוצים שחברי החבורה יגידו. נסו את זה על עצמכם – איך אתם הייתם עונים על שאלה כזאת, ותנו תשובה בקול רם. הרבה פעמים תראו ששאלה שנשמעה טוב בראש – קשה מאוד לתשובה בפה…

א. נסו לשמור על שאלות פשוטות, לא מורכבות מידי.

ב. נסו למצוא שאלות פתוחות, שלא מסתכמות ב"כן" ו"לא".

ג. נסו לנסח שאלות שיאפשרו (ואולי יכריחו) את החברים לענות תשובות אישיות ולא 'אידיאלוגויות',

ד. נסו לנסח שאלות המובילות למקום האישי – איפה אני שם?

  1. הגדרת מסגרת התשובה: פעמים רבות שיתופים מכל סוג יכולים להתפזר כשלא מגדירים בדיוק כמה ארוכה וכמה ממוקדת צריכה להיות התשובה. גם אם רוצים לתת לאדם לדבר חופשי, אם קורה שהוא מדבר הרבה מידי – יתעוררו מספר קשיים: ראשית, דבריו לא יהיו ממוקדים, ולא יזינו את מה שנבנה בחבורה, והדבר יפגע גם בדובר וגם בחבורה. שנית, הוא עלול לא להיות מובן, ושלישית – דיבור זמן רב מידי עלול לגרום לחוסר ריכוז והקשבה אצל שאר חברי הקבוצה וזלזול בדובר, וזה יפגע בו מאוד. לכן, ההקפדה על מסגרת התשובה משרתת את חברי הקבוצה למרות שבהתחלה יש תחושה שהיא מגבילה אותם.

א. יש סבבי הנחיה שבהם הדיבור יכול להיות חופשי, ועדיין – צריך להגדיר את התשובה: או בכמות –  "כמה משפטים ספורים", או בתבנית, לדוגמא: "אני חושב ש…. וזה עושה לי……" או "תפילה זה בשבילי……" וכדומה.

ב. יש סבבי הנחיה שאפשר להגדיר: תשובה במשפט אחד. או בתבנית שיש בה משפט אחד בלבד.

ג. יש סבבי הנחיה שאפשר להגדיר: תשובה במילה אחת. יש כח רב בסבב כזה, על אף ההגבלה הנראית לעין. לפעמים אפשר לעשות סבב אחד של תשובה במילה אחת, ואז סבב נוסף שבו כל אחד אומר את המילה שהוא אמר, ומסביר במשפט מה עומד מאחורי המילה הזאת. אבל פעמים רבות זה לא נחוץ.

  1. דוגמא כחלק מההנחייה: חשוב שתמיד כאשר המנחה נותן תרגיל או הנחיה, הוא יצרף להנחיה דוגמא איך לענות, מילה במילה. הדבר חשוב עוד יותר במקרה שיש הוראה על ניסוח מדוייק של תשובה. באופן כללי, העצה הזאת יכולה לנטרל הרבה מהקשיים שדיברנו עליהם בסעיף הקודם.

לכן, כאשר אתם מסיימים לתת את ההנחיה לתרגיל, הוסיפו "למשל", ותנו תגובה אפשרית המתחשבת בכל פרטי ההנחיה ומקפידה גם על הניסוח והתבנית שבהם אתם מעוניינים גם כאשר שאר חברי החבורה יגיבו. שימו לב: חשוב מאוד שהדוגמא תהיה כנה ונכונה על המנחה, לא מומצאת, אמיתית ורלוונטית לחייכם, בדיוק כפי שאתם מצפים משאר החברים.

  1. לא לדבר "על" אלא לדבר "אל": כדאי להקפיד שהתשובות יבואו בגוף ראשון, ולא ייכנסו לדיונים וויכוחים. כאשר נוצרים דיונים – אפשר לשאול את הנוכחים – "איפה אני שם?", "מה אתה מרגיש"? או "אתה יכול לומר את זה שוב, רק בגוף ראשון?"
  2. לא עונים ב"אתה": לאנשים רבים יש צורך, במיוחד כשמדברים על נושאים שקרובים לליבם, לענות ולהקשות קושיות על אנשים שאומרים משהו שהם לא מסכימים איתו. החבורות לא עובדות ככה. הן מבוססות על הקשבה, ועל תחושת ביטחון שמותר לומר הכל, ושהחבורה יכולה להכיל את התחושות שלי. לכן, חשוב להפריד בין הסיפור של כל אחד, ולוודא שלא עונים בכלל עד שהאדם שדיבר בטוח שמה שהוא אמר נשמע והובן על ידי כולם. גם אז, אם מגיבים לדברים – אסור להגיב ב"אתה", אלא כל אחד מדבר על עצמו. אם משהו מפריע, מדברים על מה מפריע לי בסיפור שלי, שהתעורר בגלל הדברים של הדובר הקודם, אבל אין כאן תקיפה. זאת נקודה מאוד חשובה כי היא יכולה להוביל לתחושות קשות מאוד אם לא מקפידים עליה.
  3. לא נותנים עצות: אם אדם שיתף בתחושות שלו, צריך להקפיד לא לאפשר לאחרים לתת לו עצה. לפעמים מה שהוא צריך זה שפשוט יקשיבו לו. לפעמים, אפשר להציע לאדם המשתף לבקש עצה – ואז לאפשר למי שמעוניין. אם יש אדם בקבוצה שמרגיש שהוא חייב להגיב בעצה על דברי החבר שלו – עליו לבקש רשות ממנו, ואך ורק אם הוא מסכים – אפשר לתת את העצה.
  4. פופקורן או סבב: יש סבבים שבו צריך שכל אחד ואחד ידבר ויענה. דבר כזה – טוב שיקרה בצורה של סבב. כל אחד במעגל עונה לאחר זה שיושב לידו. יש סבבים אחרים שבו לא חשוב שכל אחד ממש ידבר, ומי שמתאים לו – מוזמן לשתף. אז אפשר להנחות שהשיתוף יהיה בשיטת הפופקורן: מי שקופץ – מדבר. המנחה צריך להחליט לפי העניין מתי מתאימה הנחייה כזו ומתי מתאימה הנחייה כזו.
  5. מה אם השיתוף נתקע, או שלא משתפים פעולה איתו?

א. לא להיבהל מזמן של שקט התחלתי, ואפשר גם לומר לנוכחים לא להיבהל. מותר שיהיה זמן של מחשבה ואפילו של מבוכה.

ב. ככל שהשיתוף של המנחה יותר כנה ויותר פתוח – זה יוכל יותר לעזור לאחרים להיפתח.

ג. ניסוי ותעייה. לא תמיד אפשר לדעת מהתחלה מה פותח את המשתתפים בקבוצה ומה סוגר אותם. לא להיבהל, ולנסות בפעם הבאה כיוון חדש.

ד. גמישות של המנחה. אפשר לשנות את השאלה, לנסח אותה מחדש, להחליט לעבור הלאה.

ה. ריאיון. אם יש כמה שמשתפים, אבל השיתוף שלהם מוגבל מאוד ומצומצם מאוד, אפשר לראיין אותם קצת, לגלות סקרנות טבעית על התשובה שלו: למה אתה חושב ככה? איך אתה רואה את הדברים? אתה יכול לספר על רגש שמעורר בך הנושא הזה? האם אתה הבעת את דעתך מתוך חוויה אישית? חשוב כאן לשים לב שלא חייבים ללחוץ על המשתתפים, בטח לא לשתף לעומק. כל אחד בקצב שלו ובזמן שלו.

  1. אם מישהו לא פועל לפי הכללים: כדאי לא להעיר לו שהוא לא בסדר, או להפסיק אותו, אלא להוביל אותו בשאלות שפירטנו לדיבור שתואם יותר את רוח החבורה. כמובן צריך לשים לב שכשמישהו נפגע או מתכווץ לפעמים דרושה תגובה מהירה וחותכת.
  2. שיקוף: כפי שתיארנו למעלה, השיקוף הוא כלי חזק מאוד בתהליך השיתוף. כפי שכתבנו, שיקוף נכון מקפיד לא להכניס מילים לפיו של מי שמשקפים אותו, לא להכניס תכנים חדשים, ולא להביע דעה או זווית אישית משלכם על הנאמר. אך ורק לחזור על מה שהוא אמר.

יהיה טוב אם המנחה ישקף את דברי כל אחד ואחד שמדבר. לאחר שיקוף של דברי הנוכחים, ווידוא שהם אכן הובנו כמו שהם רצו, אפשר גם לעשות שיקוף רגשי שיוביל לדברים נוספים: "אני שומע כאב בדברים שלך". לעיתים הנוכחים משתפים בדברים שאין הרבה מה לומר אחר כך. מכל מיני סיבות. עדיין, חשוב לא להשאיר ריק. אפשר לומר "תודה ששיתפת אותנו בדברים שלך".

פרק ה' – מבנה החבורה

מי שאיננו מכיר כלל את מבנה החבורה – מוזמן להסתכל בקבצים הנוספים באתר. כאן ניתן דגשים לכמה מחלקי המבנה:

  1. ברכה ראשונה: רעיונות לברכה ראשונה אפשר למצוא בקובץ נוסף באתר.
  2. לימוד טקסט:

א. איך בוחרים טקסט?

  1. טקסט קצר. כיוון שמטרת הלימוד המשרה הוא השימוש בטקסט על מנת לעבוד עבודה פנימית משותפת, כדאי להביא ללימוד טקט לא ארוך, שלא ייקח זמן ללמוד אותו.
  2. לחסוך במכשולים. כדאי לחסוך בכמה שיותר מכשולים שיפריעו להבנת הטקסט. אם המקור בארמית או בעברית – כדאי לתרגם לאנגלית מראש. אם יש מילים מסובכות, כדאי למצוא להם הסבר. אם יש הפניות בטקסט לטקסטים אחרים – כדאי לבדוק מה ההפניות, ולראות אם הן חשובות או לא. אם הן חשובות – כדאי להביא אותן או לפחות לבדוק מראש ולהסביר מה הן. וכן הלאה.
  3. טקסט שמדליק אתכם. המנחה הוא זה שעל פי רוב יזם את החבורה ואסף את חבריה. ככל שהוא יתלהב יותר מהנושא, כך שאר החברים יידבקו בהתלהבות הזו. הדבר אמור גם לגבי הנושא הכללי של החבורה, אך גם לגבי כל מפגש ומפגש: בחרו טקסטים שמלהיבים אתכם, שמדברים אליכם, שגורמים לכם רצון להגיע, להיפגש, ולדבר עליהם. לא חייבים להקפיד על סדר, להיות עקביים, או לבנות מערכים ארוכים ומורכבים.

איך לומדים טקסט?

  1. לימוד לא חוקר. נרצה להבין את הטקסט, אבל לא להשקיע זמן בניתוח שלו והבעת רעיונות תיאורטיים עליו. כדאי שהניסיון להבין אותו יתמקד בפשט שבפשט
  2. אופן הלימוד הנכון לטקסט במסגרת החבורה הוא לנסות להקשיב מה הטקסט אומר, כלומר – שיקוף הטקסט. שיקוף הטקסט עובד בדומה מאוד לשיקוף של דברי החברים: מנסים להבין מה נאמר בטקסט, ללא הכנסת תגובה אישית. להבנת הטקסט יכולות להיות כמה רמות, ואפשר להעמיק בטקסט על מנת להבין אותו לעומק. ככל שהחבורה תהיה מחוברת יותר לטקסט ותבין יותר את עומק הדברים – יהיה לה יותר קל לעבוד איתו עבודה אישית.
  3. ועדיין, עם כל זה, כדאי להגיע יחסית מהר לעבודה האישית. לא כדאי להיגרר ללימוד ארוך מידי, במיוחד אם מגיעים לדיונים שאינם משרתים את המשימה שהכנתם כעבודה על הטקסט. המשימה תעזור לכם להבין במה להתמקד ולאן לכוון את הלימוד. כדאי לשים לב אם מתפתחים דיונים שלא תכננתם לפתוח, ולגדוע אותם בעדינות ומהר.
  4. עבודה אישית מתוך הלימוד

א. כדאי להקפיד על שאלות מנחות ברורות. כפי שכתבנו למעלה

ב. הנחייה צריכה להוביל למקום אישי – איפה אני נמצא בטקסט? ההנחיה צריכה לפתוח פתח לעבודה פנימית ולא לדיון תיאורטי.

ישנן דרכים שונות לעשות זאת, וכל מנחה מוזמן למצוא את הכלים שלו להנחיה. כלי יחסית פשוט על מנת לתרגם טקסט להנחייה הוא לבקש מהחבורה לחשוב על שלושה מימדים: 1. לְמַה הטקסט הזה קורא לי, 2. איפה אני היום בחיים, 3. מה נדרש ממני כדי לעשות את המעבר.

ג. לעשות מהתורות עצות: חלק בסיסי בעבודה האישית הוא לקחת את הרעיון הפנימי שאותו לומדים, ולהוציא ממנו עצה, המלצה, מעשה פרקטי שאפשר לעשות. הכי טוב יהיה אם אפשר יהיה לתרגל את הדבר הזה עצמו תוך כדי המפגש.

ד. אם במהלך ההנחיה מתפתחים דיונים תיאורטיים או אידיאולוגים – לגדוע אותם בעדינות ומהר. להישאר במסגרת הקשוחה של ההנחיה שהנחיתם. זה אולי נשמע קשוח, אבל אתם תשמחו על זה בסוף, ותצאו מתוסכלים – גם אתם וגם שאר המשתתפים בקבוצה – אם לא תצליחו לגדוע את העניין. כפי שכתבנו – הגדיעה לא צריכה להיות 'אלימה', ויכולה להסתכם בשאלה "אתה יכול לומר את מה שאמרת שוב, רק בגוף ראשון?", או "איפה זה פוגש אותך?"

  1. איסוף תמיד, בסוף חלק הלימוד, חשוב מאוד לכנס את החבורה במעגל ולאסוף משהו מתוך העבודה. כדאי לשים לב שלשאול "על מה דיברתם?", או "אילו מסקנות הסקתם?" עלול להיות חושפני מידי, במיוחד בפורום של הזוגות שייחודו בסיטואציה האינטימית שנוצרת. האיסוף במעגל יכול להתנסח בשאלות כמו: "מה קרה לך במהלך העבודה?", "משהו חדש שגילית על עצמך תוך כדי העבודה?", "מילה מתוך מה שקרה?". הכלל – לשאול משהו על תהליך העבודה ולא על התוכן שלה. שימו לב: הקפידו לא ללחוץ על אנשים לדבר בשלב הזה.
  2. פרנסות: כפי שכתבנו, הפרנסות חשובה מאוד מאוד, למרות שאולי היא נראית לפעמים שולית. תפקיד הפרנסות הוא להכניס מישהו מהמשתתפים במרכז, על מנת שנכיר אותו יותר טוב. הדבר הזה יוצר דבק בין חברי הקבוצה ומכניס את כולם להכירות יותר פנימית ואמיתית.

א. הנחיית הפרנסות: סגנון אחד הוא להשאיר את הפרנסות פתוחה ככל האפשר, ולבקש מהפרנס להביא את עצמו בכל דרך שהוא רוצה. אם זה קשה לאנשים, או לכם,  ואתם רוצים הנחייה יותר ברורה, יש הרבה דרכים. אנו נביא 2 מהן:

  1. ביוגרפיה רוחנית – ספרו לנו על החיים שלכם, אבל לא ביוגרפיה של קורות החיים שלכם אלא הביוגרפיה של המסע הרוחני שעברתם בחיים.
  2. להביא משהו מעצמך – שיר, סיפור, הדגמה של כישרון שלכם, קטע שאתם רוצים ללמוד יחד, מלאכה משותפת, וכדומה.

ב. "הדהוד". לאחר דברי הפרנס, חשוב שיהיה שלב של תגובות הקבוצה לדברי הפרנס. ההנחיה בשלב זה – כל אחד צריך לומר איפה הדברים שאמר הפרנס נגעו בי?

  1. ברכה אחרונה: ברכה אחרונה היא השלב האחרון, שבה בעצם מסכמים את המפגש, ונותנים תחושה שאפשר לאט לאט לצאת מהחדר האינטימי והאינטינסיבי הזה ולהמשיך בחיים. כמה אפשרויות לשאלת הנחייה של ברכה אחרונה:

א. מילה אחת שאני יוצא איתה מהמפגש – וכולם חוזרים על אותה מילה

ב. תובנה שאני יוצא איתה מהמפגש

ג. ציטוט משפט שלמדנו שנגע בי

ד. ציטוט משהו שמישהו בחבורה אמר, שנגע בי

ה. תנועה שמשקפת את מה שעברתי במפגש – כולם חוזרים על אותה תנועה

ו. במילה אחת – תחושה שמלווה אותי בסוף המפגש – וכולם חוזרים על אותה מילה.

ז. ניגון שכולם ישירו יחד. אפשר עם כלי נגינה.

פרק ו' – מסגרת טכנית של החבורה

יש חשיבות למסגרת הטכנית כדי להגביר את תחושת הביטחון בחבורה.

  1. זמני כל שלב: אלה הזמנים המומלצים לכל שלב, לפי הניסיון המצטבר. כמובן שבפועל כל מוביל יקבע כפי שנראה לו – כפי שמתאים לחבורה וכפי שהוא מרגיש בכל מפגש ומפגש, אבל גם אם הזמנים משתנים, מומלץ לקבוע את אותו יחס של זמן בין כל שלב ושלב. כמובן שהזמנים תלויים במספר המשתתפים. ככל שיש יותר משתתפים – כך צריך יותר זמן על מנת לאפשר לכולם לדבר.

א. ברכה ראשונה – 10 דקות (אם מתארך – זה דווקא טוב. מצד שני, לא כדאי שיימרח.

ב. לימוד הטקסט ושיקוף הטקסט – 30 דקות

ג. עבודה אישית מתוך הטקסט – 30 דקות

ד. איסוף – 10 דקות

ה. פרנסות – 30-45 דקות

ו. ברכה אחרונה – 10  דקות

  1. אופן הישיבה והדיבור

א.  אופן הישיבה – צריך להיות במעגל, בלי שולחנות באמצע. כדאי שהמושבים יהיו כמה שיותר נוחים, וחשוב שכולם יראו אחד את השני.

ב. אופן הדיבור – צריך לדבר מתוך הקשבה. חשוב שלא תהיה הצבעה ולא יהיה מישהו שממנה אחרים לדבר. לעיתים חבורה נתקלת בקשיי הקשבה בהתחלה – התפרצות אחד לדברי השני, מבוכה, חוסר ביטחון להעז ולדבר בלי להצביע, אבל במהרה זה נפתר.

בהצלחה רבה!