fbpx

רבי שמעון בר יוחאי וסיפור המערה/ הרב דוב זינגר

 האתגר שלנו לקראת ל"ג בעומר הוא להחזיר את היום הזה למקומו. מהו עבורנו ל"ג בעומר? האם הוא מסתכם בקומזיץ ושירי ארץ ישראל? ר' נחמן כותב על עצמו שממוצאי סוכות הוא מתחיל להרגיש את אלול של השנה הבאה. את ל"ג בעומר אפשר להרגיש. ננסה להתכוון ליום הזה. למשמעות שלו. בשני המפגשים הבאים ננסה להכיר את הדמות של רבי שמעון בר יוחאי. להכניס אותו לבית המדרש.
פתחנו בעיון בסיפור רבי שמעון ובנו במערה. כדאי לעיין במשנה מתוכה השתלשל סיפור המערה: "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה, בחלה, ובהדלקת הנר". (שבת, פ"ב מ"ו / בבלי – שבת ל"א:).החלק הראשון של הסיפור בגמרא מובא בעמוד הזה באותיות מוקטנות, ואת החלק בו העמקנו – בעמודים הבאים באות מוגדלת.
בבלי. שבת, ל"ג

 

תנו רבנן, ארבעה סימנין הן: סימן לעבירה – הדרוקן. סימן לשנאת חנם – ירקון. סימן לגסות הרוח – עניות. סימן ללשון הרע – אסכרה. תנו רבנן: אסכרה באה לעולם על המעשר, רבי אלעזר ברבי יוסי אומר: על לשון הרע. אמר רבא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: מאי קראה (תהלים ס"ג): "והמלך ישמח באלהים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר". איבעיא להו: רבי אלעזר ברבי יוסי על לשון הרע קאמר או דילמא אף על לשון הרע נמי קאמר? תא שמע: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היה שם רבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי ורבי שמעון, נשאלה שאלה זו בפניהם: מכה זו מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה? נענה רבי יהודה ברבי אלעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר: אף על פי שכליות יועצות ולב מבין ולשון מחתך – פה גומר. נענה רבי אלעזר ברבי יוסי ואמר: מפני שאוכלין בה דברים טמאין. דברים טמאים סלקא דעתך? אלא שאוכלין בה דברים שאינן מתוקנים. נענה רבי שמעון ואמר: בעון ביטול תורה. אמרו לו: נשים יוכיחו! שמבטלות את בעליהן. נכרים יוכיחו! שמבטלין את ישראל. תינוקות יוכיחו! שמבטלין את אביהן. תינוקות של בית רבן יוכיחו! התם כדרבי גוריון. דאמר רבי גוריון ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה: בזמן שהצדיקים בדור – צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור – תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. אמר רבי יצחק בר זעירי ואמרי לה אמר רבי שמעון בן נזירא: מאי קראה (שיר השירים א'): "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו", ואמרינן: גדיים הממושכנין על הרועים. שמע מינה: אף על לשון הרע נמי קאמר, שמע מינה.
רש"י. על המעשר – האוכל פירותיו טבלים, והוא במיתה בידי שמים, וזוהי מיתתו מדה במדה, דדרך גרונו נכנס במעיו. יסכר – אסכרה. לכרם – זה בית המדרש שיושבין שורות שורות ככרם, כך מפורש בירושלמי בברכות. מכה זו – אסכרה. ראש המדברים – במצות המלך, שצוה עליו לדבר תחלה בכל מקום, כדלקמן. פה גומר – לשון הרע, והוא בא על כך, לפיכך מתחיל במעיים ומסיים בפה, שהלב מבין לספר לשון הרע, ובודה הדברים מלבו. פה גומר – הכל יוצא מן הגרון. דברים טמאים סלקא דעתך – וכי עונשה מיתה, דבשלמא לשון הרע עונשה מיתה, דכתיב (תהלים קא) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית. מתוקנין – מעושרים, שהטבל במיתה בידי שמים, כדיליף באלו הן הנשרפים (סנהדרין פג, א). בעון בטול תורה – דענוש נמי מיתה, כדאמרן מקרא נדרש לפני פניו למען ירבו ימיכם, הא אם לא תלמדו – יתמעטו. נשים יוכיחו – שאינן מצוות על דברי תורה, דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם, ומתות באסכרה, אמר להן: אף הן מבטלות את בעליהן. תינוקות יוכיחו – שאינן בני לימוד, אמר להן: אף הן בעון שמבטלים את אביהם להוליכן לחמה ולצונן, ולפייסן באגוזים. של בית רבן – לא בטלין ולא מבטלין. אם לא תדעי לך – לשמור מצותי – צאי לך ובקשי רחמים בזכות עקבי הצאן – אבות הראשונים שהיו רגלי הצאן וחזוקם, ורעי בזכותן את גדיותיך – תינוקות שלך, שלא יתפשו על משכנות הרועים – רועי הדור ופרנסיו. שמע מינה אף על לשון הרע – ולא פליג אמעשר, דהא קאמר הכא שהם אוכלין דברים שאינן מתוקנין.

 

 

שבת ל"ג – המשך
  1. ואמאי קרו ליה ראש המדברים בכל מקום?
  2. דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו.
  3. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו – תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות
  4. רבי יוסי שתק.
  5. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו – לא תקנו אלא לצורך עצמן:
  6. תקנו שווקין – להושיב בהן זונות. מרחצאות – לעדן בהן עצמן. גשרים – ליטול מהן מכס.
  7. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות.
  8. אמרו: יהודה שעילה – יתעלה, יוסי ששתק – יגלה לציפורי, שמעון שגינה – יהרג.
  9. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא.
  10. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי.
  11. כי תקיף גזירתא אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן.
  12. אזלו טשו במערתא.
  13. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו
  14. והוו יתבי עד צוארייהו בחלא.
  15. כולי יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו.
  16. איתבו תריסר שני במערתא.
  17. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא
  18. אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה?
  19. נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי
  20. אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה!
  21. כל מקום שנותנין עיניהן – מיד נשרף.
  22. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!
  23. הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא.
  24. אמרי: משפט רשעים בגיהנם – שנים עשר חדש.
  25. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם
  26. נפקו. כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר – הוה מסי רבי שמעון.
  27. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.
  28. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות.
  29. אמרו ליה: הני למה לך?
  30. אמר להו: לכבוד שבת.
  31. ותיסגי לך בחד?
  32. חד כנגד זכור וחד כנגד שמור.
  33. אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו.
  34. שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה
  35. עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה, חזי דהוה ביה פילי בגופיה
  36. הוה קא בכי וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה.
  37. אמר לו: אוי לי שראיתיך בכך!
  38. אמר לו: אשריך שראיתני בכך שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך.
  39. דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי
  40. לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רבי שמעון בן יוחי עשרין וארבעה פירוקי.
  41. אמר: הואיל ואיתרחיש ניסא – איזיל אתקין מילתא.
  42. דכתיב (בראשית ל"ג) ויבא יעקב שלם ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו.
  43. (בראשית ל"ג) 'ויחן את פני העיר': אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.
  44. אמר: איכא מילתא דבעי לתקוני?
  45. אמרו ליה: איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי.
  46. אמר: איכא איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה?
  47. אמר ליה ההוא סבא: כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה.
  48. עבד איהו נמי הכי,
  49. כל היכא דהוה קשי – טהריה וכל היכא דהוה רפי – צייניה.
  50. אמר ההוא סבא: טיהר בן יוחי בית הקברות!
  51. אמר לו: אילמלי (לא) היית עמנו ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו – יפה אתה אומר.
  52. עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו, יאמרו: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן?
  53. יהב ביה עיניה ונח נפשיה.
  54. נפק לשוקא, חזייה ליהודה בן גרים.
  55. אמר: עדיין יש לזה בעולם?
  56. נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות.
 רש"י.בן גרים – בן גר וגיורת היה. של אומה זו – רומיים. שווקין – סדר מושב שווקי עיירות וחוצותיהן. וסיפר דבריהם – לתלמידים או לאביו ואמו, ולא להשמיען למלכות, ונשמעו על ידו למלכות. יתעלה – להיות ראש המדברים. איברי להו חרובא – לאכול פירותיו, ועינא דמיא לשתות. בחלא – בחול, שהיו פושטין בגדיהם שלא יבלו, ומכסין ערותן בחול. כרבי – חורשים. ועוסקין בחיי שעה – דאפשר על ידי נכרים, והקדוש ברוך הוא מחלק מזון וריוח לעושי רצונו. משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש – שנאמר (ישעיה סו) ואשם לא תכבה והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר, אף הנדונים בו במשמע, מה שבתות למינוי שלהם, אף חדשים למינוי שלהן, והאי ודאי בפושעי גיהנם משתעי, דכתיב לעיל מיניה ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי – הכי תני לה בסדר עולם (פ"ג). די לעולם – בעוסקי תורה אני ואתה. תרי מדאני – חבילות של הדס להריח בשבת. מדאני – כמו מעדנות כימה (איוב לח) . אריך – מתקן ומחליק. פילי – בקעים סדקים, מחמת החול. וקמצווחו ליה – לר' שמעון, שהדמעות מלוחין ומכאיבין את המכה בתחלתן. אתקין מילתא – כדרך שעשה יעקב כשניצול מיד עשו. שלם בגופו – שנתרפא מצלעתו.שלם בתורתו – שלא שכח תלמודו מפני טורח הדרך. תיקן להם – דברי חן וחנייה, ולי נראה: מויקן את חלקת השדה – לשון תיקון.
סיפור רבי שמעון והמערה בירושלמי
*
ירושלמי. מסכת שביעית, פרק תשיעי

 

רבי שמעון בן יוחי הוה עבר בשמיטתא וחמא חד מלקט שביעית אמר ליה ולית אסור ולאו ספחין אינון אמר ליה ולא את הוא מתירן אמר ליה ואין חביריי חלוקין עלי קרא עליו ופורץ גדר ישכנו נחש, וכן הוות ליה רבי שמעון בן יוחי עבד טמיר במערתא תלת עשר שנין במערת חרובין דתרומה עד שהעלה גופו חלודה לסוף תלת עשר שנין אמ' לינה נפק חמי מה קלא עלמא נפק ויתיב ליה על פומא דמערתא חמא חד צייד צייד ציפרי' פרס מצודתיה שמע ברת קלא אמרהדימוס ואישתיזבת אמר ציפור מבלעדי שמיא לאיבדא כל שכן בר נשא כד חמא דשדכן מילייא אמר ניחות ניחמי בהדין דימוסין דטבריא אמר צריכין אנן לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשוני' ויחן את פני העיר שהיו עושין איטליסן ומוכרין בשוק אמר נדכי טיבריא והוה נסב תורמוסין ומקצץ ומקליק וכל הן דהוה מיתא הוה טייף וסלק ליה מן לעיל חמתיה חד כותי אמר לינה אזל מפלי בהון סבא דיודאי נסב חד מית אזל ואטמרי' הן דדכי אתא לגביה רבי שמעון בן יוחי אמר ליה לא דכית אתר פלן איתא ואנא מפיק לך מן תמן צפה ר' שמעו' בן יוחי ברוח הקוד' שנתנו שם ואמ' גוזר אניעל העליוני' שירדו ועל התחתונים שיעלו וכן הוות ליה מי עבר קומי מוגדלא שמע קליה דספרא אמ' הא בר יוחי מדכי טיבריא א"ל יבוא עלי אם לאשמעתי שטיברי' עתידה ליטהר אפי' כן לא הימנין היית מיד נעשה גל של עצמות
תרגום חופשי לעברית. רבי שמעון בן יוחאי היה עובר בשמיטה וראה אחד מלקט שביעית. אמר לו: ואין איסור? ולא ספיחין הם? אמר לו: ולא אתה הוא מתירן? אמר לו: ואין חברי חלוקין עלי? קרא עליו: 'ופורץ גדר ישכנו נחש'. וכן הייתה לו. רבי שמעון בן יוחאי היה חבוי במערה שלוש עשרה שנים, במערת חרובין של תרומה, עד שהעלה גופו חלודה. בסוף שלוש עשרה שנים, אמר: שמא אצא ואראה מה קול בעולם. יצא וישב לו על פי המערה. ראה צייד אחד צד ציפורים. פרס את מצודתו. שמע בת קול אומרת: 'דימוס' וניצלה. אמר: ציפור מבלעדי השמים – לאבדון, כל שכן בן אדם. כשראה שהעניינים נרגעים. אמר: ארד, נראה את דימוסי טבריה. אמר: צריכין אנו לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשונים. 'ויחן את פני העיר', שהיו עושין איטליסן ומוכרין בשוק. אמר: נטהר את טבריא. והיה לוקח תורמוסין ומקצץ ומקליק, ובכל מקום שהיה בו מת היה צף ועולה למעלה. ראהו כותי אחד, אמר: שמא אלך ואפלי בחכם היהודים הזה. נטל מת אחד, הלך והחביאו במקום שנטהר. בא לפני רבי שמעון בן יוחאי, אמר לו: לא טהרת מקום פלוני? יש [שם מת], ואני מוציא לך משם. צפה ר' שמעון בן יוחאי ברוח קודש שנתנוֹ שם ואמר: גוזר אני על העלונים שירדו ועל התחתונים שיעלו, וכן הייתה לו. כשעבר לפני מגדל, שמע קולו של סופר שאומר: הנה בר יוחאי מטהר טבריא. אמר לו: יבוא עלי אם לא שמעתי שטבריה עתידה להיטהר, אפילו כן, לא מהימן היית. מיד נעשה גל של עצמות

 

 

מעגל פתיחה
הרב דוב קרא את הסיפור הראשון (שבת ל"ג). התקופה: אחרי החורבן. בעם יש ציפיות לגאולה אחרי 70 שנה (כמו בפעם הראשונה), ובו בזמן בעם שלטת אומה אחרת. רבי יהודה, רבי יוסי ורשב"י יושבים יחד ומשוחחים. הם יושבים בפאנל ודנים בנוכחות יהודה בן גרים. נניח שהיינו שומעים את המשפט הזה מרשב"י בתוכנית אירוח בטלוויזיה והיו מבקשים מאיתנו לתאר "את הרב הזה" על סמך משפט הפתיחה שלו: "כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס".
·        שמעון. חרדי! וגם: הוא לא מבין דברים איכותיים.
·        אליהו. לא מאמין שאנשים עושים מעשים טובים לשם עצמם!
·        דוד ס'. יש לו סדר יום, אג'נדה ודעות נגד רומא.
·        אוריאל. רבי יהודה מתאר עובדות, ורשב"י מתעניין בכוונה. הוא לא מסתפק במה שרואים.
·        שושנה. "לעדן את עצמם" – הוא חושב שהם רומיים שאוהבים לעדן את עצמם.
·        שמואל. הוא חושב שהרומיים עושים לטובתם.
·        אילנה. רשב"י מחכה עד הסוף, ממתין – ובסוף אומר את שלו.
·        בעז. פסימיסט. מנסה לקלקל.
·        מוטי. רשב"י מזהה שרבי יהודה נמשך לאסטטיקה, ליופי – והוא קולט את המשיכה הזו. הוא חודר לעומק וגם מתנגד למשיכה האסטטית הזו.
 
הנחיות ללמידה בחבורות
 
הסיפור שלפנינו עשיר מאוד בדימויים ובתמונות. כדאי לשים לב לתמונות בסיפור. תמונות עזות וצבעוניות – לנסות לאייר אותן בדמיון. איך זה נראה שאדם נמצא בתוך המערה? לנסות להכיר את רשב"י דרך דמיון של תמונות. זה ערוץ מרכזי להיכרות. שמעון: כדאי לשים לב גם להתגלגלות הסיפור. המשנה בשבת עוסקת בהדלקת נרות. המשנה שלנו קובעת שנשים מתות בשעת לידתן. הגמרא מרחיבה לגבי מחלות רבות ומגוונות. ושואלת מהן העבירות בהן נתפס גבר. כשהוא הולך על גשר. דרך הרצף הזה הסוגיה מגיעה ל"אסכרה" שהיא סימן ללשון הרע, וממנה הסיפור של פגישת התנאים.
 
 
אסיף במעגל הרחב
הרב דוב עבר בינינו ונתן לנו לקרוא משפט אחד שהוא מעין "ידית אחיזה" בסיפור. שורה אחת. מילה אחת. ודרכה לספר לנו את התמונה שאנחנו רואים. את הפתח האישי שלנו לסיפור.
·        אוריאל. "להחריב עולמי יצאתם". התמונה: בת קול אומרת בקול! על הפנים שלהם תדהמה. ברגע הזה הם חוטפים זעזוע שמביא להתחדשות. לא התחדשות שמוחקת את העבר, אלא פותחת פתח. הרבה פעמים רגע קשה פותח פתח למשהו גדול.
·        שמואל. תמונה של כניסה למערה. רשב"י ובנו אומרים לעצמם וזה לזה: "ואו! הקב"ה עובד מידה כנגד מידה! לא סתם זרקו אותנו למערה עוד 12 חודשים"!
·        ירון ר'. "הוה מסי רבי שמעון". הימין המקרבת של רשב"י – כתמונה מנגידה לשמאל הדוחה של ר' אלעזר.
·        דניאל. "בני, די לעולם אני ואתה". שני ההדסים – כנגד זכור ושמור – צריך את שניהם. גם אותנו, צריך את שנינו. את השמאל הדוחה ואת הימין המקרבת. לא זה בלבד, ולא זה בלבד. ובזה די לעולם.
·        בעז. "חזי כמה חביבין מצות על ישראל". הראייה הורגת ושורפת בסיפור הזה, וכאן יש ראייה אחרת. ראייה שמיישבת את הדעת ולא מביאה להרס. הראייה הזו הביאה לעולם חדש. הזקן רץ ערב שבת. זה תופס להם את העין. את המבט. במערה – שום דבר לא רץ. נגלה להם עולם קיומי חדש. רץ לשבות. עולם של חביבות. המילה חביבות לא הייתה בלקסיקון קודם.
דברים של הרב דוב
כשרשב"י ובנו נרגעים ודעתם מתיישבת – גם אנחנו נרגעים. ההצעה היא להישאר עוד קצת במערה. לפני הגם-וגם. לפני התורה עם דרך ארץ. זכור ושמור. רשב"י הוא דמות קיצונית. בשביל בית המדרש חבל להפסיד אותו ולגייר אותו לרגיעה, לשילובים ולאידיאולוגיה של תורה עם דרך ארץ. חבל לגמור את הסיפור בהרגשה טובה. עדיף לכבד את המקום שלו, למרות שלא נרגיש טוב לידו. המבט שלו שורף. רשב"י היה בנצח, ראה את הדברים באמת שלהם. לידו, אנחנו מרגישים שאין משמעות למעשים היומיומיים שלנו – שאיננו שווים. לכן המבט שלו שורף. ההזמנה היא להיכנס לתוך מצב רוח שנותן לעמדה קיצונית כל כך להיכנס. עמדה שלא משאירה מקום לעידון, לפשרה, לגם וגם. הרומיים רוצים "לעדן את עצמם". רשב"י מוחה על "עזיבת חיי עולם" לטובת חיי שעה. זו מחאה על זריעה ועשייה בעולם. לקול הזה כדאי להקשיב. רשב"י היה במערה וגופו מכוסה בחול. הגוף שלו קבור. רק ראש נשאר בחוץ. זו תמונה של ראש בלבד. ביציאה מהמערה הוא ראה אנשים שלמים. אנשים עם גוף. שעוסקים בחיי שעה ועוזבים חיי עולם. הם בהלם! הם לא מאמינים למראה עיניהם.
·        שמעון. מציע להקשיב גם לרומאים. מה שהם עושים. מה הם רוצים? אם נבין אותם, נבין גם מה רשב"י רוצה מהם. דרכם – נבין אותו יותר לעומק.
·        יעקב. קרה לי משהו מעניין בלימוד הזה. זה לקח אותי לבונקר בו הייתי נצור במלחמת יוה"כ, בדרום רמת הגולן. היינו נצורים בבונקר כמה ימים. ניסינו לברוח מהמערה – וחזרנו פנימה. ממש כמו השיבה למערה שנית. כשנחלצנו משם והגענו לכינרת, אחרי 12 שעות מילוט. משם הגעתי לתל-אביב, לקריה. על המדרכה נשים עמדו בתור לחלוקת חלב, וצעקו זו על זו בתור. בתוכי צעקתי: "מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה… אנשים נהרגים שם… מה אתן עושות פה"? הייתה לי ביקורת קשה על עצמי: מה אתה רוצה? אלה החיים האמיתיים… שטויות, יצרים, צרכים. אני חושב שזה המשחק פה. הצעקה מאז הייתה חשובה לי, ועדיין היא נכס חשוב לי. לעצור מידי פעם ולצעוק על עצמי קודם כל – מניחים חיי עולם!! ובכל זאת, אי אפשר לחיות ככה. צריך עין טובה לחיות, ולתת לאנשים לחיות.
·        דניאל. גם במערה התלבשו, התפללו. עסקו בחיי שעה!