fbpx

לימוד לשבועות/ אורלי מלכיאל

פתיחה –

להזכר בחפץ שקרוב מאד לליבי,,, (או :להזכר בדיבור משמעותי שנאמר לי השבוע )

 

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלקינוּ מֶלֶךְ הָעולָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוק בְּדִבְרֵי תורָה:

וְהַעֲרֶב נָא ה' אֱלקינוּ אֶת דִּבְרֵי תורָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּות עַמְּךָ בֵּית יִשרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ. (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשרָאֵל. כֻּלָּנוּ יודְעֵי שְׁמֶךָ וְלומְדֵי תורָתֶךָ לִשְׁמָהּ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְלַמֵּד תּורָה לְעַמּו יִשרָאֵל:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלקינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּורָתו:
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. נותֵן הַתּורָה:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר:
דַּבֵּר אֶל אַהֲרן וְאֶל בָּנָיו לֵאמר. כּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשרָאֵל אָמור לָהֶם:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשּא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשם לְךָ שָׁלום:
וְשמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרְאָיון וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּורָה:
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוכֵל פֵּרותֵיהֶם בָּעולָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לו לָעולָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הֵן. כִּבּוּד אָב וָאֵם. וּגְמִילוּת חֲסָדִים. וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. וְהַכְנָסַת אורְחִים. וּבִקּוּר חולִים. וְהַכְנָסַת כַּלָּה. וּלְוָיַת הַמֵּת. וְעִיּוּן תפילה. וַהֲבָאַת שָׁלום בֵּין אָדָם לַחֲבֵרו וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּו. וְתַלְמוּד תּורָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

 

האדמו"ר מפיאסצנא, אש קודש, דרשות משנות הזעם. שבועות ת"ש

"יהי נא חסדך לנחמני כאמרתך לעבדך…יבואוני רחמיך ואחיה כי תורתך שעשעי" (תהי' קיט)… כי ה' יתברך הוא המלמד תורה לעמו ישראל, ונתינת התורה לא רק נתינה או אמירה לבדה היתה רק גם לימוד… כי נודע מהבעש"ט זצ"ל על הפסוק – נפשי יצאה בדברו (שה"ש ה) שחלק נפש המדבר יוצא בשעה שמדבר…לכן צריך להיות השתוות עצם נפש המדבר עם עצם המתדבר, כיון שלא דיבורים בלבד יוצאים ממנו רק גם חלק מעצם נפשו…נמצא שכאשר למד הקב"ה את התורה עם משה רבנו ועם ישראל אז לא בינו לבין עצמו בלבד דיבר והם שמעו, רק עמהם ואליהם דיבר, כיון שבינו לבין עצמו דיבר רק כשלמד בינו לבין עצמו מה שאין כן כשלמד עמהם, עמהם היה מדבר. והיא גודל ההתקשרות בינו יתברך לישראל בקבלת התורה. כיון שאליהם דיבר ונתקשר אליהם עצם המדבר בחינת אנכי ה'. לא הדיבורים לבד, רק בחינת 'אנא נפשאי כתבית יהבית' (שבת קה,א). נפשאי כביכול נתגלה לישראל על ידי לימוד התורה שלמד ה' עמנו…."

שפת אמת תרמ"ד

 

ענין הלימוד בליל שבועות. להכין הלב לקבל התורה. דכתיב לב טהור ברא לי… אח"כ רוח נכון חדש.. שצריכין מקודם לטהר הלב. ועיקר הטהרה בכח התורה. ולכן איתא שבאה רוח טהרה בלבות ישראל בלילה זו. ועיקר הטהרה על ידי התורה כמו שכתוב אמרות ה' אמרות טהורות. והם מטהרין לאדם. כדכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים הוא על ידי השפעה מי הדעת בלב ישראל שכשזוכה להאיר לבו בהבנת דבר חדש בתורה זוכה לטהרת הלב והתורה נקראת מים. לכן צריך כל אחד לייגע עצמו בתורה בלילה זו למצוא איזה התחדשות השייך לנפשו ויזכה לטהרה. והנה גם זה נכלל במתן תורה שהקב"ה נותן גם הכלים להיות מוכן לקבל התורה והוא טהרת הלב. ואא"ז ז"ל אמר במדרש ויקחו לי תרומה הה"ד לקח טוב נתתי ויקחו לי כו' עכ"ד. ולכן קרא מתנת התורה לקח טוב, שנכלל בזו המתנה הכנה איך ליקח ולקבל את המתנה

 

ויקחו לי תרומה. (שמות רבה לג )
הה"ד (משלי ג): כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, אל תעזובו את המקח שנתתי לכם.
יש לך אדם שלוקח מקח, יש בו זהב אין בו כסף, יש בו כסף אין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף, שנאמר (תהלים יב): אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף.
יש בו זהב, שנאמר (שם יט): הנחמדים מזהב ומפז רב.
יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים ולא שדות, אבל המקח הזה, יש בו שדות ויש בו כרמים, שנאמר (שיר ד): שלחיך פרדס רמונים
יש לך אדם לוקח מקח, ובני אדם אינן יודעין מהו, אבל משכר הסרסור נתודע מה לקח.
כך התורה אין אדם יודע מה היא, אלא משכר שלקח משה, שנאמר (שמות לד): ומשה לא ידע כי קרן אור פניו בדברו אתו.
ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו.
אמר הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה, שנאמר: ויקחו לי תרומה.
משל למלך, שהיה לו בת יחידה. בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו.
אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול, לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך, קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני  יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר: ועשו לי מקדש

 

 

 

בן פורת יוסף, וישב, בשם הבעש"ט

 

שמעתי מפי מורי זלה"ה ע"ה. לכך כפה הקדוש ברוך הוא על ישראל הר כגיגית, ללמד שגם שאינו חושק לתורה ועבודת ה' מ"מ אינו בן חורין ליבטל, רק יעשה בעל כרחו וידמה כמי שכופו אותו לעשותו בעל כרחו.

והוא דרך טוב לאיש ישראלי לימי הקטנות, שלא יבטל התמיד מעסק למודו ועבודת ה' גם שאין חושק, דמ"מ עשה מעשה, שהדיבור נקרא מעשה (עי' שבת קיט ב), ולכך גם שהי' בלי כוונה יצא, וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל.

וזה נ"ל פירוש הפסוק תהלים סימן א' (ב) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. ר"ל דנודע מעלת דביקה חשיקה חפיצה… וז"ש בתורת ה' חפצו, ידבק עצמו על ידי תורת ה' בו ית', שנקר' חפיצה, ומ"מ כשאינו יכול לדבק בו יתברך על ידי עסק התורה מ"מ בתורתו יהגה יומם ולילה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים נ ב), והבן

 

עבודה פנימית:

 

כתיבת תפילה  – תודה שיש לי על התורה, בקשה שיש לי מהתורה, בקשר לתורה.. מה אני רוצה לקבל במתן תורה?