fbpx

כל המאמרים של חבורת : אפרת-1

בס״ד מתנה טובה  למה נקראת השבת מתנה טובה?  שבת י: ״ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו שנאמר (שמות לא) ״לדעת כי אני ה׳ מקדשכם״. תניא נמי הכי ״לדעת כי אני ה׳ מקדשכם״ אמר ליה הקב״ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם״  מה אנחנו מקבלים? למה צריך להודיע להם על המתנה? אוהב ישראל (הרב אברהם יהושע העשיל מאפטא): ״אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, אמר הקב״ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו׳. ובודאי המתנה טובה של שבת רצה לומר האור והקדושה עצומה אשר יורד מלמעלה לתוך לבות בני אדם ביום שבת קודש והוא רוח קדושה שכליים חדשים אשר
בס״ד  שבת במרה נתנה  שמות טו,כג-כה: ״ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה: וילנו העם על משה לאמר מה נשתה: ויצעק אל ה׳ ויורהו ה׳ עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו: דברים ה,יא: ״שמור את יום השבת לקדשו כאשר צווך ה׳ אלקיך. שבת פז: כתיב ״כאשר צווך ה׳ אלקיך״ ואמר רב יהודה אמר רב כאשר צווך במרה. רש״י ..כתיב בדברות אחרונות ״שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך״ ש״מ קודם הדברות נצטוו בה. אחרי לימוד המקורות האלה שאלתי למה ניתן לנו השבת במרה?  אחרי שהלומדות נתנו כמה תשובות, כמו המתקה וכו׳ התחלנו ללמוד את המקור הבא מהרב חיים טיראר מצ׳רנוביץ בספרו: סדורו של שבת: מה שמצות שבת
בס״ד שבת שבתון קודש לה׳  תעיינו בפסוקים אלה ותבדקו מה ההבדלים המשמעותיים בהם: איך מוגדר השבת?  שמות כ: ז ״זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.  ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  ט וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה׳ אֱלֹקיךָ  לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה…״ שמות לא: ״טו שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה׳ כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת.  טז וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם.״ שמות לה: א ״וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם  אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה ה׳ לַעֲשֹׂת אֹתָם.  ב שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה׳ כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.״ ויקרא כג: ״ ג שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ  שַׁבָּת הִוא לַה׳ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.״  מצאנו בפסוקים
בס״ד שבת נפש העולם התחלנו אחרי ניגון ללמוד את הקטעים הבאים: אור החיים בראשית ב,ג: ״ולמה שפירש הזוהר כי ביום השבת משתלשל השפע של כל ששת ימי המעשה, יכוון על זה אומרו ויברך, כי בו ציווה ה׳ את הברכה לחיות העולמות. כי בו שבת וכו׳. צריך לדעת כוונת הכתוב במאמר זה. ונראה לפרש לפי מה שכתבנו למעלה כי העולם היה חסר הקיום עד שבאתה שבת ועמד העולם. ויש להעיר בזה שאותם ימים קודם שבא שבת, במה היה העולם עומד. וכשם שהספיק לחיות באותן ימים בלא נפש השבת, היה מתמיד והולך. אכן מצינו כי הקב״ה גילה הדבר במה שאמר בעשרת הדברות ״כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים וכו׳״. הרי גילה כי בשעת הבריאה לא ברא ה׳ כח בעולם זולת לעמוד
זכרון למעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים  שמות כ: ז ״זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.  ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד… י כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה׳ אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ ה׳ אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.״ דברים ה: יא שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹקיךָ. יב ״שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד…  יד וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה׳ אֱלקֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ ה׳ אֱלֹקיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת.״  במה השבת היא זכרון למעשה בראשית? ובמה היא זכר ליציאת מצרים?  נתיבות שלום על השבת: ראוי לבאר בעצם ענין הזכרון מה משמעותו בנוגע לעבודת ה׳, דהרי אין בתורה זכרונות בעלמא. ומהו ענין זכרון למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים שנאמרו בשבת. כן צריך ביאור מה דהקשו המפרשים במה השבת היא זכר
בראשית ב:  ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:״ שמות כ: ז ״זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ… י כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה׳ אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ ה׳ אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.״  שאלה ללימוד: מה זאת ברכה? פרי צדיק מאמר ג׳: ענין הברכה דשבת דכתיב במעשה בראשית ״ויברך…ויקדש״ (בראשית ב׳). וגם בדברות ראשונות ״על כן בירך… ויקדשהו״ (שמות כ׳). ומה טעם להזכיר הברכה בענין ציווי השביתה. בפשוטו יש לומר על דרך מה שכתב רש״י פ׳ בראשית גבי ברכה דדגים. לפי שמחסרין וצדין מהם הוצרכו לברכה…בשביל כן ברך את יום השבת שאע״פ ששובתין בו ממלאכה ועוד מענגין אותו במאכל ומשתה עם כל זה לא יחסר לחמו. כי כל מזונותיו של אדם קצובין חוץ מהוצאות שבתות וכו׳ (ביצה טז.). ועיקר