fbpx

עקרונות החבורה/ הרב דוב זינגר

מלאכי פרק ג טו

אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ:

זוהר חלק א דף ח/א 

והוה רבי שמעון וכלהו חברייא מרננין ברנה דאורייתא, ומחדשן מלין דאורייתא כל חד וחד מנייהו, והוה חדי רבי שמעון וכל שאר חברייא, אמר לון רבי שמעון, בני, זכאה חולקכון, בגין דלמחר לא תעול כלה לחופה אלא בהדייכו, בגין דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה, כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא, וקב"ה מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה.

והיה ר' שמעון וכל החברייא מרננים ברינת התורה ומחדשים בדברי התורה כל אחד ואחד מהם והיה שמח ר' שמעון וכל שאר החברייא אמר להם ר' שמעון אשרי חלקכם משום שלמחר לא תכנס הכלה לחופה אלא עמכם  משום שכולם מתקנים תקונים באותו הלילה ושמחים בה  כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרונות והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות ועיטורים של עולם העליון 

שבחי הארי פרק י':

גם פעם אחת הלך עם החברים למירון לקבר הרשב"י ואמר להם לחברים חברי במקום הזה ישב הרשב"י עם החברים לסדר האידרא רבה ועדיין רישומו של האור במקום הזה כי כבר נודע שאפילו האור מסתלק תמיד נשאר רשומו של האור במקום ההוא .אחר כך ישב במקום רשב"י והושיב לרח"ו במקום ר' אלעזר וחכם ר' יהונתן במקום ר' אבא וח"ר גדליא במקום ר' יהודא וח"ר  יוסף מוגרבי במקום ר' יוסי וח"ר יצחק הכהן במקום ר' יצחק  כן על דרך זה הושיב שאר החברים במקום שהיו חברי רשב"י .גם היה אומר היום האיר בחברי תנא פלוני אח"כ למד עם החברים האדרא וגילה להם סודות ורמזים שרמזם הרשב"י באידרא

 

שער הכוונות – דרושי ברכת השחר

קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקידה ואילך צריך שיקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך ויכוין לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו כי עי"ז תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים שלו ובפרט אם יש להאדם ידיעה והשגה לדעת ולהכיר לחברו בבחינת הנשמה ואם יש איזה חבר מהם בצרה צריכים כולם לשתף עצמם בצערו או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו ויתפללו עליו וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו ומאד הזהירני מורי ז"ל בענין אהבת החברים שלנו של חברתינו

ליקו"מ  קמא לד' 

גַם צָרִיךְ כָּל אָדָם לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, כְּדֵי לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת בְּלִבּוֹ מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בַּחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין" כִּי בְּזֶה הַבְּחִינָה שֶׁיֵּשׁ בַּחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, זאת הַבְּחִינָה הוּא בְּחִינַת נְקֻדָּה וְשָׁם בְּהַנְּקֻדָּה הַזּאת, שׁוֹרָה הָאַהֲבָה ….  כִּי לִמְשׁךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם לַעֲבוֹדָתוֹ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד, וְכֻלָּם יַשְׁלִיכוּ אֱלִילֵי כַּסְפָּם וּזְהָבָם וְיִתְפַּלְּלוּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד- זֶה הַדָּבָר נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר לְפִי הַשָּׁלוֹם שֶׁבַּדּוֹר כִּי עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּין בְּנֵי הָאָדָם, וְהֵם חוֹקְרִים וּמַסְבִּירִים זֶה לָזֶה הָאֱמֶת, עַל-יְדֵי-זֶה מַשְׁלִיךְ כָּל אִישׁ אֶת שֶׁקֶר אֱלִילֵי כַּסְפּוֹ, וּמְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת….וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִבְחִינַת שָׁלוֹם, אֶלָּא עַל-יְדֵי הֶאָרַת-פָּנִים,

 

צו וזירוז  האדמו"ר מפיאסצנא מה

איתא מבעש"ט ז"ל על הפ' אנכי עומד בין ד' וביניכם, שהאנכיות שמרגיש באדם בקרבו דואג ורודף רק צרכי עצמו זהו עומד ומפסיק בין ד' וביניכם עכ"ל הק'.

אבל לבטל את האנכיות של האדם רק באהבת חברים יכולים, ולא כשהוא איש נפרד לעצמו, וזה הרמז אנכי עומד, כשאנכי עומד לעצמו אז זהו בין ד' וביניכם. כלומר, חשבנו שמה האיש מרגיש כ"כ אנוכיות בעצמו עד שבכל חושיו שקוע לדאוג רק לעצמו, זאת היא מין התחזקות פנימית. כיון שנפשו בפנימיותה רואה איך כל בני האדם דואגים רק לעצמם, מרגשת היא את עצמה יחידה וגלמודה בעולם, ומי ידאג למענה לכן היא עומדת על נפשה, ומתחזקת לדאג בשביל עצמותה, עד שלאט לאט מתפתח ומתחזק בקרבה מין עוקץ רע, אנכיות, רק בשבילי אני ואפסי עוד. ואפשר שגם זאת היא הסבה מה שנשים וילדים רחמנים הם על זולתם, יותר מן האנשים וגדולים , כיון שע"פ הרוב יש להם מי שדואג להם, הבעל לאשתו, והאב והאם לילדיהם, ולא ראה נפשם עוד א"ע לגלמודה בעולם, לכן לא התחזקה כ"כ האנכיות, וגם צרת חבריהם מרגישים ומרחמים עליהם יותר.

לכן העצה להמעיט ולגרש את האנכיות מלב האדם ולא יתרחק עי"ו מד' היא, שיתקשרו עובדי ד' ומטהרי הנפש יחד, באהבת חברים, וידאגו כ"א לזולתו כמו לעצמו. ידע כ"א מדאגת ושמחת חבירו וישתתף בהם וכו', ומכש"כ בעניני העבודה עבודת הלב במחשבה המוח והלב וכו'. וממילא כ"א מהם לא יראה א"ע בפנימית נפשו לגלמוד בעולם, ויקל לו לשרש את האנכיות מקרבו.  

תיקוני זהר דף לב/א

אברים דמלכא –  ולא עוד, אלא כל נביאיא, הוו חזיין נבואה דילהון באברין דמלכא, כל חד וחד באבר ידיעא ולא יתיר, מנהון ברישא דמלכא, מנהון בנימין דרישא, דאינון כוכביא ומזלי דלית לון חושבנא, מנהון בעיינין, מנהון באודנין, מנהון באנפין, מנהון בחוטמא, מנהון בפומא מנהון בצואר, מנהון בידים, מנהון בקומה דאיהו גופא, מנהון בשוקין, מנהון באות ברית, מנהון בלבושין דמלכא, דלא הוה לון רשו לאסתכלא יתיר:

 

יישומים של הבנת המרקם האנושי כאברים דמלכא  אור המאיר ור' נחמן-

ספר אור המאיר –  בהר

ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ (ויקרא כה, כד). הנה להיות שכבר הארכנו בהקדמות אלו ארמוז בקיצור, כי עיקר עבודת אישים הישראלים בעולם הזה לעשות עם פרטי עובדותיהם קומה לשכינה, כי נודע מספרים אשר אנחנו כלנו איש אחד נחנו, בכלל בחינת קומה שלימה, וכל אחד ואחד מישראל הוא אבר פרטי של כללות הקומה של השכינה, ולערך הכשר ותיקון מעשיו והתאמצו בעבודת הבורא ב"ה וקישוט מלא קומתו, כמו כן נתקן אבר דוגמתו בקומת השכינה, לערך אחיזת נשמתו בקומתה, והיינו כשמקיים פתוח תפתח (דברים טו, יא), נתקן בחינת יד, ובעשות מצוה התולה ברגלים נעשה דוגמתו אבר רוחני, יד תחת יד ורגל תחת רגל, כמבואר כל זה בתיקונים וזוהר, ולכן קורא אותם התיקונים (תיקו"ז תי' יח, לב, ב) מארי דידין מארי דרגלין וגו'…

ליקו"מ תנינא קכא

…גַּם כְּבָר מְבאָר, שֶׁבֶּאֱמֶת עַל-פִּי הָרב אֵין יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה בְּכַוָּנָה, רַק מְעַט, כִּי כָל אֶחָד מִתְפַּלֵּל אֵיזֶה חֵלֶק מֵהַתְּפִלָּה לְפִי בְּחִינָתוֹ, כִּי אִית מָארֵי דְּיָדִין וּמָארֵי דְּרַגְלִין וְכוּ', כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר:

 

אספו מכל המקורות מרכיבים של  עקרונות החבורה  .