fbpx

שבת מעל הטבע

בס״ד

שבת מעל הטבע

רזא דשבת: בגמרא אמרו על רבי חנינא (תענית כה): ״חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא, אמר לה בתי למאי עציבת, אמרה ליה כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת, אמר לה בתי מה איכפת לך, מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק. תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה.״
ואף שבמעשה בראשית אין דבר כזה שהחומץ יכול לדלוק בנר, מ״מ יש הנהגה לפנים מהנהגת מעשה בראשית אשר שם אין חוקי הטבע קובעים כלל, ואין הכרח שאין החומץ דולק. פירוש, הרואה את הבריאה המתנהגת בדרך סיבה ומסובב, וחושב בלבו שהם הם הסיבות האמיתיות המסבבות את כל המסובבים היוצאים מהם, אז אכן בהסתכלות זו אין החומץ יכול לדלק כלל, משום דטבע הקב״ה במעשה בראשית דשמן דולק ולא חומץ, אך המסתכל לפנים מכח הטבע של השמן לדלוק, דהכל משום ש׳כך רצה׳ הבורא יתברך שידלוק השמן, וכמו בעת בריאת העולם שהכל היה יש מאין, ולא היה ח״ו הכרח כלל לברוא באופן מסוים דווקא, אלא כל חוקי הבריאה נקבעו אך ורק כי כך רצה הבורא יתברך. ובאספקלרית מבט זה יראה המתבונן שאף החוקים הקבועים הם רצוניים, וממילא אין בהם שום הכרח יותר מאם היה הרצון העליון אחרת. וזהו מי שאמר לשמן וכו׳, דבהיות סבת דליקת השמן הוא ה׳מי שאמר׳ אז יתכן גם כן שיאמר לחומץ וידליק.
ובשבת שהוא יום שביתה שאז כל כוחות הבריאה חוזרים לשרשם דבר זה בולט ומתגלה ביותר. דבכל ימי השבוע כתיב ״וברכתיך בכל אשר תעשה״, דהאדם צריך לעשות ולהשתדל בדרכי הטבע שהוטבע במעשה בראשית, מ״מ בשבת אמרו חז״ל ׳יהיו בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה׳, כי עלה הכל לרקע השרש, הרי שכל סיבת תוצאות הפעולות הוא משום שכך רצה הבורא יתברך, ואין הסממנים של מעשה האדם הסיבה המוציאה לפועל את כל התוצאות המסובב מהם, אלא רק רצונו יתברך בזה הוא המוציא כל דבר לפועל.
וזהו נוסח התפילה דשבת קודש ״רצה במנוחתינו״ שנזכר בה ענין הרצון, כי בה ניכר לעין כל, שכל הבריאה קיימת רק ברצונו יתברך להתחבר לעולמו… והיינו שתחת ומאחורי כל מציאות העולם נמצא רצונו יתברך המקיים את הכל, ולא פעולת האדם העוסק בהסממנים שניתן לו לעסוק בעולמינו, וכמו שהמצייר בסמניו תמונה אין נותן בו חיות וממשות, אלא היא נשארת דומם, כן האדם כאן המתעסק בה״אתה בסמניך״ אינו נותן שום חיות ותוספת, אלא כל פעולתו אינה רק כלי ולבוש שיתגלה עליו ה״אני בכבודי״ שהוא עושה כל ומחיה כל.
בימי המעשה שאדם עסוק בהסמנים שהם כל מעשי האדם בהבריאה, ומרגיש שהכל מתנהג לפי מעשיו כמאמר הכתוב ״וברכתיך בכל אשר תעשה״, ואינו מרגיש במוחש את ה״אני בכבודי״ הנמצא מאחורי כל פעולותיו, אשר זה נותן לו את הכח לעשות, ומכניס את החיות בהמעשים הנפעלים, אבל בשבת ששובת האדם מפעותותיו, ושובתת כל הבריאה מן המעשה בפועל, אז מתגלה הכח הפנימי המחיה את הכל.

מה זה טבע?

האם הכל צריך להתנהג לפי חוקי הטבע?
איך אנחנו צריכות להתנהג?

האם הכל תלוי בהסתכלות שלנו? האם יש חשיבות על איך אנו מסתכלות על הדברים?

תולדות יעקב יוסף עמ׳ רס״ט
המגיד ביאר קושית התוספות (ביצה טו: ד״ה לוו) שיש ב׳ מדרגות בני אדם, הן א׳ על פי הטבע שהוא גמטריא אלקים, דין. ב׳ למעלה מן הטבע, שהוא דבוק ומחובר בו יתברך. וזה שנוהג על פי הטבע כשאין לו להוצאות שבת תופס בזה לומר ״עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות״ (שבת קיח.) אז באמת עולה לו כך. מה שאין כן זה שהוא נוהג למעלה מהטבע, שאומר גם שאין לי אני לווה והשי״ת פורע, אז האמת כך הוא. (ומוסיף במ״א: וכל אחד צריך להתנהג על פי דרכו)

ביצה טו: מאי ״כי חדות ה׳ היא מעוזכם״ אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ אליעזר בר׳ שמעון אמר להם הקב״ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע.

תוספות לוו עלי ואני פורע: והא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות הני מילי כשאין לו לפרוע (כשאין לו ממי ללוות – הגהות הגר״א)

שפת אמת שמות תרס״ב
בפסוק ״זכור את יום השבת לקדשו״… שבת יומא דזכירה ומביא זכרון לאיש ישראל שיזכור על מה נשלח בעולם. דהעולם הזה עלמא דשכחה דהטבע משכח. ובאמת עיקר השכחה הוא כדי לשכוח הבלי עולם והטבע… ובאמת בשעת קבלת התורה בהר סיני ראו בני ישראל ונזכר להם בשלמות על מה נשלחו בעולם. ולכן יצאה נשמתן. וכמו בעת חזרת הנשמה אחר מיתה שחוזרת למעלה ונזכרת מה שנשכח מאתה בעולם הזה. כמו כן בקבלת התורה נזכר להם העיקר. ונשאר מזכירה זו בשבת קודש. ובאמת זה חסד גדול שעשה הקב״ה ביום השבת שלא להיות נטבעים לגמרי תוך הטבע… הניח יום השבת שלא נעשה בו מלאכה ממעשה בראשית כדי להיות מקום חירות שלא לטבוע תוך הטבע.

מה עושה לנו הטבע? למה יש שכחה?

לק״א ר״ן: ״וזה עקר צער של ישראל שיש להם בגלות, הכל הוא מחמת שנפלו מהדעת ותולין הכל בטבע ובמקרים ובמזל, ומחמת זה יש להם צער ויסורים, וזה בא להם מחמת שהם שרויין בין העכו״ם ולמדו מהם…כי אלו היה להם דעת שהכל בהשגחה, לא היה להם יסורים כלל. ובאמת ישראל הם למעלה מהטבע, רק כשהם חוטאים, ח״ו, אזי נופלים אל תחת הטבע…ואזי יש להם צער…ותפילה הוא בחינת השגחה למעלה מהטבע, כי הטבע מחייב כך, ותפילה משנה הטבע, והוא בחינות גדול, בחינת ״כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה׳ אלקינו בכל קראנו אליו״ (דברים ד). כי זה גדולתנו, שהשי״ת שומע תפילתנו ומשנה הטבע על ידי השגחתו יתברך…

איך בני ישראל צריכים להתנהג?

תורת נתן ר״נ
הנה כשנסתלק הדעת דהיינו שאין יודעין שהכל מתנהג רק בהשגחה מהשי״ת לבד, וסוברין שיש טבע ח״ו, זה בחי׳ שינה הסתלקות הדעת בחי׳ לילה וחשך, כי עיקר האור יום הוא בחי׳ דעת, היינו כי האור הוא רק השי״ת כביכול בבחי׳ (תהילים כ״ז) ה׳ אורי וישעי…היינו כשיודעין שהשי״ת מנהיג העולם בהשגחה לבד זה עיקר האור…וכשנופלין מזה הדעת ותולין בטבע ח״ו זה בחי׳ הסתלקות האור ואזי היא בחי׳ לילה וחשך. והנה הגלות נמשל ללילה כי עיקר הגלות הוא רק מחמת שתולין בטבע ואזי הוא בחי׳ לילה וחשך, הסתלקות האור. וכשרואה האדם שדעתו מבולבל ואינו בשלימות ואינו יכול לידע ולהבין שהכל בהשגחה מהשי״ת לבד… אזי מחויב כל אחד מישראל להשליך ולסלק דעתו לגמרי ולהתחזק באמונה לבד, להאמין באמונה שלימה שהכל בהשגחה לבד, ואין שום טבע בעולם כלל.

עבודה
כתבי תפילה להשי״ת שיעזור לך להרגיש שהכל תלוי רק בהשגחתו יתברך.