fbpx

שבת ואמונה

בס״ד

שבת ואמונה

 שיחות הר״ן נג: מי שיש לו אמונה חייו חיים והוא מבלה ימי חייו בטוב תמיד. כי כשהולך לו כראוי ויש לו טוב בוודאי טוב לו, ואפילו כשאינו כך (דהיינו שאין מתנהג לו כסדר, ויש לו יסורין ח״ו) גם כן טוב, כי הוא בטוח שאע״פ כן השי״ת ירחם עליו להבא וייטיב אחריתו, כי מאחר שהכל מאתו יתברך בוודאי הכל לטובה. אבל מי שאין לו אמונה ח״ו חייו אינם חיים כלל, כי תיכף כשעובר עליו איזה רעה שוב אין לו שום חיות, כי אין לו במה לנחם עצמו כלל, מאחר שאין לו אמונה כלל, ואין לו שום טוב מאחר שהולך בלי השי״ת ובלי השגחה ר״ל, אבל על ידי אמונה מה טוב ויפה החיות שלו.

 מה זה אמונה?

לק״א לא,ב: שבת היא אמונה, שמאמין בחידוש העולם וביחודו, ואמונה היא מקור הברכות, בבחינות (משלי כח) ״איש אמונות רב ברכות״ בבחינות ״ויברך אלקים את יום השביעי״ ואין שלמות להברכות אלא עד שיקבלו ממקור הברכות.

 דרשות מוהרא״ש לק״א לא: אם נתבונן היטב נראה שכל הענין של שבת הוא ענין יחוד השם, כי כל הסיבה שהאדם שובת ממלאכה ביום השבת הוא מכיון שהוא מאמין בו יתברך שברא את העולם בששה ימים וביום השביעי שבת… העיקר הוא  כפי שהאדם זוכה לשמור את השבת שעי״ז מכניס בעצמו ענין יחוד ה׳ וזה מה שמצינו אצל צדיקים שהשתוקקו כל כך לשבת וחיכו לה כל השבוע, מגודל האור והזיו והנועם שמרגישים בה, כי אז בשבת זוכים ליחוד השם, ומבינים שהכל לכל אלקות הוא, וכמו שמספרים על צדיקים רבים וביניהם הצדיק הקדוש בעל הבאר מים חיים, שחיבר גם ספר ״סידורו של שבת״ המגלה סודות נפלאות ממעלת שמירת שבת, והוא השתוקק כל ימיו רק לשבת וכשהגיע שבת, מספרים עליו שהיה נראה גבוה יותר, מרוב השתוקקות , כיסופים ושמחה שהיו לו ביום זה, עד שאפילו בגשמיות היה נראה יותר גבוה מאשר היה בימות החול. ומכיון שהכח של שבת כל כך גדול אנו צריכים להתכונן אליה כל השבוע… להשתוקק בכל יום ויום להגיע אל קדושת השבת…אשרי מי שזוכה להכניס בעצמו את האור הנפלא של שבת, שהוא אור האמונה הקדושה שאפילו אם האדם מסתבך בצרות ובעיות ונכנס לחובות ברוחניות וגשמיות, על ידי שזוכה לאור האמונה, אור השבת, עי״ז זוכה להבין שיש תקווה לאחריתו וגם הוא יכול לצאת מכל הצרות, ועי״ז יזכה להמשיך על עצמו את אור השבת על כל ששת ימי החול.

 מה הקשר בין שבת ואמונה?

 הל׳ שבת ג,ד: כל ששת ימי המעשה אין להם שום חיות ושפע וברכה כי אם על ידי מה שמקבלין השפע בשבת מבחי׳ הארת הרצון שמשם עיקר הברכה והפרנסה. נמצא שכל הל״ט מלאכות וכל העובדות והעשיות שעושין בו׳ ימי המעשה, אין להם שום חיות וא״א להמשיך הפרנסה על ידם. כי אם על ידי שמקבלים משבת. מבחי׳ הארת הרצון שהוא בחי׳ ביטול כל המלאכות שמשם עיקר הפרנסה וזה צריך כל אדם לדעת ולהאמין באמונה שלימה. כי לא בכח יגבר איש שאין המשכת הפרנסה על ידי העובדות והעשיות גשמיות, רק עיקר הפרנסה הוא על ידי ברכת ה׳ שנמשך משבת דייקא… וכשיודעים זאת באמת ובאמונה שלימה שכל העובדות והעשיות שעושין בימי החול בשביל פרנסה א״א להמשיך הפרנסה על ידם, כי אם על ידי מה שמקבלין משבת מבחי׳ הארת הרצון ששם הוא בחי׳ ביטול כל המלאכות עי״ז ממשיכין הקדושה של שבת לששת ימי החול, ועי״ז מקדשין ששת ימי המעשה בבחי׳ קדושת שבת ומבררין ומזככין כל הל״ט מלאכות… וכשעושין הל״ט מלאכות בבחי׳ מלאכת המשכן אזי כל הל״ט מלאכות הם בבחי׳ ט״ל אורות… ואזי  כשזוכין לעשות כל המו״מ והל״ט מלאכות בבחי׳ זו, אזי אע״פ שעושה מו״מ ול״ט מלאכות אינו נחשבת בשם עשיה כלל, כי בבחי׳ זו צריכין לעשות מו״מ ול״ט מלאכות להרים ידיו לה׳ ולשעבד כל מחשבתו ודיבורו ועשייתו להשי״ת בבחי׳ ״גול על ה׳ דרכך ויכונו מעשיך״ להאמין באמונה שלימה שאין האדם עושה כלל. רק שאנו מחוייבים לעשות איזה עסק מחמת שכן רצונו. כי יש בזה סודות וכוונות  גדולות…כי מבררין בירורים וניצוצות הקדושים על ידי המלאכות כידוע. ובשביל זה לבד צריכין לעשות מעט מו״מ או איזה מלאכה, כי כן צוה השי״ת כשרז״ל ׳טוב תורה עם דרך ארץ׳. אבל באמת אין האדם עושה כלל, ואין הפרנסה נמשכת על ידי עשיה הגשמיות כלל. כי אם אדרבא עיקר הפרנסה והברכה נמשכת על ידי ביטול הל״ט מלאכות. דהיינו על ידי הארת הרצון שהוא בחי׳ שבת דמיניה מתברכין כל שיתא יומין… כי עיקר הברכה משם מבחי׳ הארת הרצון שמשם עיקר הפרנסה. ואזי כל המלאכה של ששת ימי החול נעשית מאליה בבחי׳ מלאכת המשכן וזה בחי׳ ״ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת״, תעשה דייקא, כי על ידי שבת זוכין שתהיה המלאכה נעשית מאליה.

 האם אני באמת מאמינה שאני לא עושה כלל?

האם אני מאמינה שכל פרנסתי בא מפני שאני שומרת שבת?

הארת הרצון: דהיינו שיאיר לו הרצון וישתוקק ויכסוף מאד אליו יתברך ברצון מופלג, בלי שום ידיעה שלא ידע כלל מה הוא רוצה. (מתוך לק״ת ז,י)

 הל׳ גילוח ד,ח: שבת היא בחי׳ אמונה כי עיקר תכלית תיקון כל המדות והצמצומים הוא בשביל האמונה שהיא עיקר התיקון כי אי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על ידי אמונה שהיא מדה השביעית בחי׳ שבת.

 הל׳ ר״ח ו,ז: כי בשבעת ימי בראשית ברא השי״ת את כל הבריאה כולה בששת ימי המעשה ובשביעי שבת שעי״ז עיקר קיום הבריאה. וכל הבריאה היה רק בשביל לגלות האמונה בעולם כ״ש וכל מעשהו באמונה. כי אמונה הוא שורש הבריאה כולה כי בשבילה נברא הכל. כי כלל הבריאה הוא בחי׳ המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שזהו עיקר הבריאה של כל דבר שהמשיך רוחניות אלקותו כביכול לתוך צמצום כזה עד שנעשה עי״ז דבר זה מהבריאה. וכן בכל פרטי הבריאה…והכל כדי שיהיה נמשך שפע לכל העולמות… להמשיך העצות העמוקות כדי לגדל האמונה עי״ז… כי מי שרוצה לשים לבו על דרכיו להסתכל על תכליתו וסופו.. הוא יודע ומבין שצריכין בכל יום ויום עצות עמוקות הרבה להנצל ממה שצריך להנצל…

* עבודה

איך האמונה שלך? איך השבת עוזרת לך לעבוד על האמונה?

במה את משתדלת ביותר?

כתבי על נסיון שעזר לך להתחזק באמונה ולהבין שלא הכל תלוי בך.