fbpx

"קול ביער"- הכנה לתפילה ולהתבודדות/ רחלי וינשטוק

 

שיחות הר"ן, אות – קסג-

"ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר: אם היית זוכה לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך בלי פניה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול, כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבד את ה' ביראה."

 

דמיון מודרך-  להיזכר ולעורר מחדש את תפילת הלב, ולהמשיך אותה לחיינו בהווה-

(בהשראת ה"דמיון הנובע" של עמית קדם)

 

  1. הרפיה- להתבונן בנשימה, להפנות את תשומת הלב אל התנועה של הנשימה, אל האוויר שזורם פנימה והחוצה. לחוש את האוויר נכנס וממלא את אברי הגוף. כל שומת הלב מופנית לתנועת הנשימה באברי הגוף. בכל פעם שהמחשבה מתפזרת ונודדת למקומות אחרים נשוב ונאסוף אותה אל הנשימה.
  2. כעת העלי בדמיונך שאת נמצאת בתוך יער. באיזה יער את נמצאת? יער צפוף או יער מרווח? יער השוכן בהרים ובגבעות או במישור? אפשרי לעצמך להתבונן בעצים של היער: איזה עצים את רואה? גבוהים? נמוכים? עצים מגבהים שונים? יש שם צמחיה נוספת? שיחים? פרחים? איזו שעה זו של היום- בוקר, צהריים, ערב? מה מזג האוויר שם- נעים, אביבי, חום קיץ, סתווי, חורפי? אפשרי לעצמך לנשום את האוויר של היער, את ריח העצים והאדמה. תני לעצמך לשמוע את הצלילים של היער: את הצלילים הקרובים, ולאט לאט גם את הצלילים הרחוקים. ראי את עצמך בתוך היער- היכן אני? עומדת? יושבת? בתנועה בין העצים? אפשרי לעצמך לחוש את המגע של הקרקע, להושיט יד ולגעת בגזע העץ, איזו מן תחושה זו? נשמי את האוויר של היער והאזיני לשקט ולצלילי היער, אפשרי לעצמך להיות שם.
  3. כעת כאשר את שם ביער. איזו תחושה מתעוררת לך בהימצאך ביער? אפשרי לרגש שנמצא להתעורר, אל תנסי לעורר רגש מלאכותי. גם אם זה רגש שמפתיע אותך, אפשרי לו להיות. שימי לב כיצד הגוף מגיב לרגש שמופיע, היכן אני חשה את הרגש בגוף? עכשיו אפשרי לרגש הזה להתפלל מתוכך, איזו תפילה הרגש הזה מבטא? איזה שיח עם ה' הוא מבקש כאשר את ניצבת ביער שלך? אפשרי לתפילה שבתוכך לצאת, יכול להיות שזו קריאה, צעקה, לחישה, ניגון, שתיקה. בכל פעם שהדיבור מסתיים ומגיע רגע של שקט, חזרי והפני את המבט פנימה והקשיבי לרגש שעולה דרך הקשבה לנשימה. אולי אחרי שהרגש הזה התגלה החוצה והפך לדיבור- יופיע רגש חדש, גם הוא רוצה להפוך לתפילה, לדבר. לאפשר גם לרגש החדש הזה להתגלות . שם ביער שאת נמצאת הכל מצפה למפגש. יכול להיות שהמקום בו את נמצאת מגיב לתפילה שלך, את יכולה לחוש את המקום מצטרף לתפילה.
  4. לאט לאט אפשרי לעצמך להיפרד מהמקום הזה ביער. חזרי והקשיבי לנשימת הגוף, למגע בגוף עם הכיסא, כפות רגליים עם הרצפה, המגע של הנשימה עם הנחיריים. בכל פעם שתעמדי להתפלל תוכלי לראות שוב את היער הזה כפי שהוא הצטייר באותו רגע, תוכלי לחוש איך המקום שסביבך מתפוגג ואת עומדת ביער שלך כל כולך בתפילה, במפגש עם ה'. כל פעם המקום הזה יביא איתי התחדשות, רגש אחר, תפילה אחרת. תוכלי ללמוד איך המקום הזה מחזיר אותך פנימה, מלמד אותך להרגיש ולהקשיב.
  5. לחזור להקשיב לנשימה. לחוש את מגע הרגליים עם הרצפה, מגע האגן. לחוש איך עם הנשימה ההרגשה שהרגשנו ממשיכה ללוות אותנו ולהיות אתנו גם כשאנו חוזרים לכאן. גם כשנפקח את העיניים התחושה הזו תזמין אותנו לחזור אליה ולהשתמש בה. כל אחת מוצאת את הקצב של והזמן שלה לפקוח עיניים.
  6. אפשר לחלק צבעים ודפים, כל אחת יכולה לצייר את היער שלה, את הביטוי לתפילה שעלתה לה, לרגשות שהרגישה, ולשתף בקבוצה.