fbpx

"נר ה' נשמת אדם" – על שפת התנועה של התפילה/ רחלי וינשטוק

זוהר חלק ג דף ריח/ב

קמנא ואזלנא, ותוקפא דשמשא הוה יתיר, ודחיק לן באורחא, חמינן אילנין במדברא ומיין תחותייהו, יתיבנא תחות חד טולא דאילנא דמדברא, שאילנא ליה, מאי האי, דכל עמין דעלמא לא עבדין נענועא אלא ישראל בלחודייהו, דכד לעאן באורייתא מתנענען הכא והכא, בלא למודא דבר נש בעלמא, ולא יכלין למיקם בקיומייהו:

אמר לי, אדכרתן מלתא עלאה, ובני עלמא לא ידעין, ולא משגיחין, יתיב שעתא ובכה, אמר, ווי לבני נשא דאזלין כבעירי חקלא בלא סוכלתנו, במלה דא בלחודוי אשתמודען נשמתהון קדישין דישראל, בין נשמתהון דעמין, נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוצינא קדישא דדליק, דכתיב (משלי כ כז) נר יהו"ה נשמת אדם, והאי נר בשעתא דאתחד

מגו אורייתא דלעילא, לא שכיך נהורא עליה אפילו רגעא, ורזא דא (תהלים פג ב) אלהי"ם אל דמי לך, כגוונא דא כתיב (ישעיה סב ו) המזכירים את יהו"ה אל דמי לכם, לא שכיכו לכון:

נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה, ההוא נהורא לא שכיך לעלמין, אלא מתנענעא נהורא לכאן ולכאן, ולא משתכיך לעלמין, כגוונא דא ישראל, דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא, כיון דאמר מלה חדא דאורייתא, הא נהורא דליק ולא יכלון אינון לאשתככא, ומתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין, כנהורא דשרגא, דהא (משלי כ כז) נר יהו"ה נשמת אדם כתיב:

תרגום-

קמנו והלכנו, וחזק השמש היה יותר, והדרך היתה דחוקה לנו. ראינו אילנות במדבר ומים תחתיהם. ישבנו תחת צל של אילן אחד של המדבר. שאלנוהו, מה זה שכל עמי העולם לא עושים נענוע, רק ישראל לבדם? שכשעוסקים בתורה מתנענעים לכאן ולכאן בלי לימוד של אדם בעולם. ולא יכולים לעמוד בעצמם?

אמר לי, הזכרתני דבר עליון, ובני אדם לא יודעים ולא משגיחים. ישב שעה ובכה. אמר, אוי לבני אדם שהולכים כבהמות השדה בלי שכל. בדבר הזה לבדו נודעות נשמות קדושות של ישראל בין נשמות עמים עובדי כוכבים ומזלות. נשמות ישראל נגזרו מתוך נר קדוש שדולק, שכתוב "נר ה' נשמת אדם". ונר זה, בשעה שנאחז מתוך תורה העליונה, לא שוכך האור עליו אפילו רגע. וסוד זה- "אלהים אל דמי לך" כמו זה כתוב "המזכירים את ה' אל דמי לכם". אין שיכוך לכם. אור הנר, כיון שנאחז תוך הפתילה, אותו האור לא שוכך לעולמים, אלא מתנענע האור לכאן ולכאן ולא שוכך לעולמים.

כמו זה ישראל, שנשמותיהם מתוך אותו אור הנר- כיון שאמר דבר אחד של התורה, הרי האור דולק ומתנענעים לכאן ולכאן ולכל הצדדים כאור הנר, שהרי כתוב "נר ה' נשמת אדם".

שאלות ללימוד-

מה מלמדת אותנו השאלה? מנהג שעבר בין היהודים מדורי דורות. אפילו לא הלכה. הם עושים דרשה על אורח החיים של היהודים, שיש בזה סודות גדולים. וזה הבכי, שאת הסודות הגדולים אנחנו מפספסים כי הם לא כתובים בשום מקום, לא לומדים אותם. פשוט חיים אותם.

אנחנו ישראל מתארים כנר, התורה היא אש. ואיך מתואר המפגש ביניהם? הדלקה, בערה שלא פוסקת.

מה המשמעות שהזוהר מדמה את נשמתנו לנר?  איך דימוי זה מבדיל אותנו מבין העמים? מה ההבדל בין נר לעץ יבש?

איזה משמעות חדשה מקבל המפגש ביננו לדברי תורה כמפגש של הדלקה?

למה סוד זה הוא כל כך גדול לפי הזוהר?

עבודה פנימית-

מונחים פסוקים על השולחן שקשורים לאור. כל אחת בוחרת פסוק שנוגע בה עכשיו –

 

נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתי

 

כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אור

 

נֵר יְדֹוָד נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בטן

 

שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי

 

פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר

 

וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבודו

 

אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ.

 

בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חיים

 

כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ יְדֹוָד אוֹר לי

 

הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל

 

וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה

סבב – מה נגע בי בפסוק הזה?

עבודה בדמיון מודרך בתנועה בעיניים עצומות-

כל אחת תופסת פינה בחדר. הרפיה. כניסה פנימה. לאחר מכן כל אחת לוחשת לעצמה את הפסוק מילה אחרי מילה כמה פעמים בלי לזוז. עכשיו הרגישי את עצמך כנר. גופך הוא גוף שעוה, נשמתך, הפתילה מחכה למפגש, מחכה לבערה. עכשיו לחשי לעצמך את הפסוק, הרגישי כל מילה שאת אומרת כאש שמדליקה את נשמתך. אמרי את הפסוק שוב ושוב . כל מילה שאת חוזרת עליה מדליקה את נשמתך, מה קורה לגופך בזמן ההדלקה? איך גופך מגיב? אפשרי לתנועה של האש לזרום דרכך. עכשיו אפשרי לעצמך לנוע בחופשיות בין המילים של הפסוק. הרגישי את הגוף שלך מתפלל. שימי לב באיזה מילה האש משתוללת, ובאיזה מילה האש נעה באיטיות. רקדי את מחול התפילה שלך .

לאט לאט התנועה שוקטת. עד לשקט מוחלט. נשמי פנימה. אפשרי לגופך לספוג את מה שחווית.