fbpx

נענוע ארבעת המינים/ רחלי וינשטוק

 

תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף לג, עמוד ב
ולמה שמונה עשרה? […] אמר רבי סימון כנגד י"ח חוליו שבשדרה שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן מה טעם "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך ה'" [תהילים, לה] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב/ב

רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא:

 

רש"י ברכות דף יב/ב

כחיזרא – שבט ביד אדם, וחובטו כלפי מטה בבת אחת:

זקיף כחיויא – בנחת, ראשו תחלה ואחר כך גופו, שלא תראה כריעתו עליו כמשוי:

כחויא – כנחש הזה, כשהוא זוקף עצמו מגביה הראש תחלה ונזקף מעט מעט

 

הרב אריה קפלן, "מדיטציה יהודית", עמוד 120

"להשתחוויה ב'עמידה' הקשר חשוב נוסף. התלמוד מציין שאחת הסיבות לכך שב'עמידה' יש שמונה עשרה ברכות היא שהן מסמלות את שמונה עשרה החוליות שבעמוד השדרה. הברכה התשע עשרה שהוספה מאוחר יותר, מסמלת את עצם האליה, העצם הקטנה שבבסיס עמוד השדרה. הדבר מזכיר את אנרגית הקונדליני…. בעוד שבמדיטציית הקונדליני שואף האדם להעלות אנרגיה מבסיס עמוד השדרה כלפי מעלה, ב'עמידה' מעביר האדם אנרגיה מן השכל לשאר הגוף….

אחת הסיבות לקישור של מספר הברכות למפר החוליות היא, שעל אדם להשתחוות ישר כמוט אך כשהוא מתרומם עליו לעשות זאת כנחש, תחילה הראש ואחר כך הגוף. בדרך זו, מכוונת ה'עמידה' להעביר אנרגיה רוחנית דרך עמוד השדרה לגוף כולו."
מדרש רבה ויקרא פרשה ל פסקה יד
רבי מני פתח (תהלים לה) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם וההדס דומה לעין וערבה דומה לפה והאתרוג דומה ללב אמר דוד אין בכל האיברים גדול מאלו שהן שקולין כנגד כל הגוף הוי כל עצמותי תאמרנה:
האדמו"ר מסלונים, "נתיבות שלום" לחג הסוכות)
"והיינו שהד' מינים שהם כנגד האברים העיקריים שבאדם נכללו בהם כל עצמותי ועל ידם כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך…
וכן הוא גם ענין הד' מינים. דכמו שבארנו בענין אמונה, שיש אמונת המוח שמבין ומאמין בשכל שבמוח,ויתר על זה היא אמונת הלב, דהיינו שגם מרגיש את האמונה ברגשות ליבו אך יש מדרגה למעלה מהם שהיא אמונת האיברים, שכל איבריו חדורים בהרגשת האמונה כי אין עוד מלבדו, כן הדבר ג"כ בנוגע לדרגת הדבקות בד'. יש דבקות במוח, ודבקות בלב, אך למעלה מהם היא דבקות האיברים שכל אבריו כולם מרגישים דבקות בד'. וזה עניין מצות ד' המינים, כדאיתא במדרש הנזכר שכל הכתוב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך לא נאמר אלא כנגד מצוות ד' המינים, דהיינו שע"י מצווה זו כל איבריו יהיו דבוקים בד' יתברך, ואפילו העצמות שהן החומר המגושם ביותר גם הן תאמרנה ד' מי כמוך. וזה שאמר הכתוב ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' ושמחתם לפני ד' אלוקיכם. בכדי להגיע לשלמות הדבקות, שזה עניין חג הסוכות, צריכים אתם לקחת את ארבעת המינים , המכוונים ומקיפים את כל חלקיו ואבריו עד שליבו וגם בשרו ירננו לא-ל חי, ועל ידי זה יגיעו לושמחתם לפני ד' אלוקיכם. בכדי להגיע לשלמות הדבקות בד' יתברך היא בתכלית הדבקות במוח לב ואברים".
סדור תפלה – נוסח אשכנז – סדר תפילת שחרית שבת – נשמת

עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ. הֵן הֵם. יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ:

כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה. וְכָל לְּבָבוֹת יִירָאוּךָ. וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ. כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב. כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ.

 

ספר ליקוטי מוהר"ן – מהדורא קמא סימן לג

וְשָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, שֶׁאָמַר שֶׁבְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת כְּלוּלִים הַכַּוָּנוֹת שֶׁל לוּלָב. וְלֹא זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ בֵּאוּר הָעִנְיָן, אַךְ עִיַּנְתִּי וּמָצָאתִי קְצָת. כִּי עִקַּר הַכַּוָּנוֹת שֶׁל לוּלָב הוּא, לְהַמְשִׁיךְ כָּל הַחֲסָדִים עַד הֶחָזֶה, לְהָאִירָם אֶל הַמַּלְכוּת. וּצְרִיכִין לְנַעֲנֵעַ הַנַּעֲנוּעִים, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אוֹר מִשֹּׁרֶשׁ הַחֲסָדִים שֶׁבְּדַעַת, אֶל הַחֲסָדִים הַמִּתְפַּשְּׁטִים בַּגּוּף, לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם אוֹר גָּדוֹל מִשָּׁרְשָׁם שֶׁבְּדַעַת וְכוּ'. עַיֵּן שָׁם בַּ"פְּרִי – עֵץ – חַיִּים" בְּשַׁעַר הַלּוּלָב. וְגַם מְבֹאָר שָׁם שֶׁהַכַּוָּנָה בְּעִנְיַן הַכָּתוּב: "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ", וְלֹא אָמַר יוֹם אֶלָּא יוֹמָם, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ עִם כֻּלָּם עַיֵּן שָׁם. וְכָל זֶה מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַל – פִּי דַּרְכּוֹ הַנּוֹרָא שֶׁל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. כִּי מְבֹאָר שָׁם שֶׁעַל – יְדֵי כְּפִיַּת הַיֵּצֶר, זוֹכֶה לְגַלּוֹת הָאַהֲבָה, שֶׁהוּא הַחֶסֶד, שֶׁהוּא יוֹמָא דְּאָזֵל עִם כֻּלְּהוֹ יוֹמִין. דְּהַיְנוּ שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁהוּא הַחֶסֶד מְלֻבָּשׁ בְּכָל הַמִּדּוֹת וְכוּ'. וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַמִּדּוֹת. וְעַל – יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר לִבּוֹ לְדַעְתּוֹ, שֶׁלִּבּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְכוּ', אֲזַי מְקַבְּלִין הַמִּדּוֹת אוֹר הָאַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת וְכוּ' כַּנַּ"ל:

ספר ליקוטי מוהר"ן – מהדורא קמא סימן לג

וְכָל זֶה הוּא סוֹד כַּוָּנוֹת לוּלָב הַנַּ"ל, שֶׁהוּא לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִשֹּׁרֶשׁ הַחֲסָדִים שֶׁבְּדַעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה שֶׁבְּדַעַת, לְתוֹךְ הַחֲסָדִים שֶׁבְּגוּף, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַמִּדּוֹת, שֶׁבְּכֻלָּם מְלֻבָּשִׁים חֲסָדִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַהֲבָה כַּנַּ"ל: וְכָל זֶה כְּדֵי לְהָאִיר אֶל הַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא הָאֶתְרוֹג. הַיְנוּ כְּדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, הַיְנוּ לִמְצֹא אֱלֹקוּתוֹ בְּכָל לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם, וּבְכָל הַדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים, וּבְכָל מְדוֹרֵי הַקְּלִפּוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינוֹת:

"וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה":

וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל – יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁכּוֹפֶה יִצְרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלּוּלָב, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק כַּיָּדוּעַ, בְּחִינַת: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח". כִּי בְּסֻכּוֹת אָנוּ עוֹסְקִין לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וַאֲפִלּוּ לְכָל הַשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם שֶׁזֶּהוּ סוֹד הַשִּׁבְעִים פָּרִים שֶׁמַּקְרִיבִין בִּשְׁבִילָם בְּסֻכּוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים אַחַר נְטִילַת לוּלָב וְהַקָּפוֹתָיו: "לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד". וְכָל זֶה מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַזֹּאת כַּמְבֹאָר לְעֵיל בַּאֲרִיכוּת:

וַעֲדַיִן צְרִיכִין עִיּוּנָא רַבָּא, לְבָאֵר כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל לוּלָב עַל – פִּי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל בָּאֵר הֵיטֵב. וַה' יָאִיר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ שֶׁנִּזְכֶּה לְהָבִין דְּבָרָיו וּרְמִיזוֹתָיו הַנּוֹרָאִים וְהַנִּפְלָאִים]: