fbpx

מניעות בתפילה/ הרב דוב זינגר

 

הבעש"ט ועוד על דרכים להתמודדות עם מחשבות זרות:

  1. ספר בעל שם טוב על התורה – פרשת נח

קה. הבעל שם טוב הקדוש ז"ל אמר מה שבא לאדם מחשבות זרות ומבלבלים אותו בשעת התפלה הוא אדרבה סימן טוב, על פי משל, דלפני מלך בשר ודם יש כמה מחיצות ושומרים לפתחים, שלא לגשת אליו, ופעמים מזדמן שאחד רוצה לילך עם המבוקש אל המלך והשומרים יודעים שזה יהיה רע להם, ואז אם זה ההולך אינו חשוב והגון, והרי ודאי להם שלא יפעול כרצונו כי המלך לא ישגיח עליו כלל, אז תיכף כשזה האיש אומר להשומרים שיניחוהו לעבור הפתחים והמחיצות תיכף פותחים לו כי מה איכפת להו, מה שאין כן אם זה האיש הוא שר וחשוב לפני המלך אז אשתמוטי קא משתמטי ליה בכל היכולת לדחותו בלך ושוב, שרצונם שלא יבא לפני המלך בידעם כי רע יהיה להם, כי דבריו יתקבלו לפני המלך, כמו כן נמי ענין התפלה ידוע כי הוא התקשרות להעלות ניצוצות הקדושות מהסטרא אחרא ר"ל ומכל דברים השפלים, וזה רע להם, לכן אם איש פשוט בא להתפלל לפני הקב"ה אשר גם בלאו הכי תפלתו איננה כל כך כהוגן ולא תעשה בהם רושם, אז מניחין אותו ואין מבלבלין אותו כל כך, מה שאין כן באיש הירא, אשר תפלתו תעשה פרי למטה ושורש למעלה אז מתגברין הסטרא אחרא בכל היכולת ומבלבלין אותו במחשבות זרות, והמשכיל היודע זאת מתגבר בכל כחו עליהם וצועק בקול מר אבי הושיעני, והקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של ישראל, אז נפתחין כל המחיצות והפתחים, וגורם תיקון הראוי, להעלות הניצוצות הקדושים, ופועל ישועות:

  1. ספר בעל שם טוב על התורה – פרשת נח

קז. ויש באדם כמה כחות, שלזה העולם צריך כח זה, ולזה העולם כח זה, שעולה נשמתו לכל העולמות שצריך לעלות, ובודקין אותו בכל עולם אם הוא ראוי לעלות ואם לאו  דוחין אותו לחוץ, ולפעמים שולחין לו מחשבה זרה מחמת שדוחין אותו, ואם הוא חכם, באותה המחשבה יכול לקשר עצמו יותר להשם יתברך, שהמחשבה הוא אותיות שהם אברי השכינה רק שנפלו בקליפות מכח השבירה, ונעשה הצירוף של האותיות רע, כמו אדם שנותן מעדנים מעורבים מין בשאינו מינו, שכל אחד בפני עצמו הוא טוב וכאשר נתערבו הוא מאוס ורע מאוד, כך זה הוא גם כן נעשה רע:

וכשהוא מבין באיזה ענין הוא המחשבה אם בתאוה הוא מעולם התאוה נפל, אם ביראה רעה הוא מעולם היראה, אם בגאוה הוא מעולם התפארת, וכן בשארי דברים, שכולם משבעת ימי הבנין נפלו, וכשהוא מקשר אותם בהשם יתברך באהבת הבורא וביראת הבורא, הוא מחזיר אותם לשורשם, וכן בשאר מדות, כל מחשבה לפי המדה שנפלה ממנה הוא מקשר אותה לאותה המדה, והקליפות נופלים ממנה, ונעשה הצירוף טוב, וזהו דאיתא (שבת דקנ"ג ע"א) מתיר החבלים והשקים נופלים, השקים דהיינו הקליפות נופלים ויש להשם יתברך ברוך הוא בזה הנאה גדולה, כמשל הבן מלך שנפל לשביה כשמביאין אותו לפני המלך הוא נהנה מאוד יותר מזה הבן שהיה אצלו תמיד:

(כש"ט ח"ב ד"ג ע"א, לקוטי אמרים ד"ד סוף ע"א):

 

  1. ספר בעל שם טוב על התורה – פרשת נח

קכד. קבלתי מרבותי ומפי ספרים דהתפלה בכל יום צריך כוונה אחרת, וזהו שאמרו בש"ס (ברכות דכ"ט ע"ב) אם יכול לחדש דבר וכו', וראיה מוכרחת לזה, דענין תפלה הוא לברר ניצוצות מרפ"ח ניצוצות מאנין תבירין, וזהו בסוד העלאת מיין נוקבין למלכות להזדווג אשה בבעלה, והעלאת הניצוצות הוא המחשבה העולה במחשבתו לאדם בשעת תפלתו, והחכם אשר עיניו בראשו יודע מן המחשבות זרות, לברר הפנימיות שבו, שהוא ניצוצות קדושות שנכנסו בתוך הקליפות ונעשו מחשבות זרות, ובדרך משל שאם בא לו הרהורי תאוות נשים הוא מצד חסד כמו שנאמר (בפ' קדושים) אשר יקח את אחותו וגו' חסד הוא, ויבין שאם יש לה לזה תאוה מצד ניצוץ אחד קדוש שיש לו, אם ידבק את עצמו בשורש של זה התענוג, ששם הוא התענוג בלי קצבה וערך, וכן בהרהור עבו"ז ח"ו, ושפיכות דמים שהוא קו שמאל, והאריכות בזה הוא סכנה, והמשכיל ידום, והנה עינינו הרואות שזה אי אפשר שיהיה בכל יום הרהור אחד כמו תמול שלשום, ואם כן, גם התפלה שיתחדש בה לפי ראות עיניו בהרהורים שלו, ולזה צריך דעת רחבה וכוונה גדולה שיהיה פיו ולבו ומחשבתו בהסכמה אחת שוין כנודע, מה שאין כן אם מתפלל בקביעות כמו תמול ושלשום, לשונו רגיל לדבר, והראש כורע במודים מעצמו, ולבו בל עמו וכמו שכתבו תוספות (ראש השנה דט"ז ע"ב ד"ה ועיון) בשם ירושלמי מחזיקנא טיבותא לרישא דכשהגיע למודים כורע מעצמו:

 

  1. ספר בעל שם טוב על התורה – פרשת נח

מו. החכם עיניו בראשו להבין ולהשכיל אם הזמן גורם שיוכל לכוון בסוד הפנימי ולהתענג כנ"ל מוטב, ואם רואה שהוא בסוד הקטנות ואינו יכול לכוון, שמתגברין עליו מחשבות זרות, אזי יתפלל כתינוק בן יומו מתוך הכתב, כאשר העיד מורי על עצמו שהיה בארץ אחרת זמן מה בבחינה זו, שנסתלק ממנו הנ"ל והיה מדבק עצמו אל האותיות וכו', ואמר כאשר מתפלל מתוך הכתב ומדבק עצמו אל האותיות אזי מעלה בחינת עשייה, כי תבת כתב הוא ר"ת כתר של מלכות שהוא ת על ידי בינה, וכך ציוה לאיש פרטי שיעשה כך עד שחזר למדרגתו העליונה וכו' ודפח"ח:

 

 

  1. שפת אמת בערזאן פ' וארא: קו. מבעל שם טוב, אם יפול לאדם מחשבה זרה יחשוב שהכל בא מאותיות והם קדושים, רק שנצרפו במחשבתו לשטות, על כן אם יכול להפוך אותיות הללו לדברים קדושים, היה טוב מאוד, או על ידי היפוך התבות של המחשבה זרה, או בהפסק התבות לשתים, והן בראשי תבות של המחשבה זרה, ודווקא שלא יופסק מהדבקות:

 

  1. דרכי צדק אות כ"ה:(קט)

לענין המרה שחורות שמבלבלין את האדם ובפרט בשעת התפלה, ומכניסים ספקות ובלבולים במחשבתו באשר שזה הדבר עשה שלא כהגן, ונכשל באיזה אסור חס ושלום, ספר לי רבנו זכרונו לברכה מעשה מהבעל שם טוב זכרונו לברכה, שפעם אחת עמד הבעל שם טוב זכרונו לברכה להתפלל ולא היה יכול להתפלל כי נפל בלבול במחשבתו, באשר שהיה מעשן את הלולקע [מקטרת] אצל נר של חלב נמצא שנכשל באסור חלב, ומחמת זה לא היה יכול להתפלל. וכל מה שרצה להתפלל ולדחות את המחשבה הזאת ולהעבירה מדעתו לא היה יכול בשום אפן, כי בלבל אותו בכל פעם באשר שנכשל באסור כזה, באסור חלב, עד שלא היה אפשר לו להתחיל להתפלל. עמד הבעל שם טוב וקפץ ונשבע שיעשן לעולם הלולקע אצל נר של חלב. וכן הוה כאשר מספרים העולם שהבעל שם טוב היה מעשן הלולקע אצל נר של חלב.

 

  1. ספר שיחות מוהר"ן אות – עב

כבר מבאר שאין להשגיח כלל על פניות ומחשבות זרות ובלבולים שבתפלה. רק לעשות את שלו  לילך בתפלתו כסדר, ולא ישגיח על שום בלבול ומחשבה זרה כלל רק הוא יעשה את שלו ולא יחזיר פניו להביט על אלו המחשבות כלל:

גם אמר שזה טובה גדולה מה שבאים עליו מחשבות זרות ופניות כי בלא זה אם היה האדם מתפלל התפלה כראוי לא היה אפשר לסבל כלל את גדל עצם הקטרוגים שיש על התפלה שהיא כראוי. אבל על ידי שהתפלה מלובשת במחשבות זרות על ידי זה אין החיצונים מסתכלין עליה כל כך ואין הקטרוג גדול כל כך ועל ידי זה יכול התפלה לעלות. ובוחן לבבות הוא יודע האמת לאמתו שאף על פי שיש להאדם פניות ומחשבות זרות, אף על פי כן פנימיות מחשבתו הוא לה' לבדו כי פנימיות כונתו בתפלה הוא באמת להשם יתברך. והשם יתברך בוחן לבבות ומסתכל על פנימיות כונתו ורצונו ומקבל תפלתו באהבה אף על פי שהיא מלובשת במה שמלובשת כי פנימיות רצונו וכונתו הוא טוב:

וזהו (משלי י"ט כא) "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". הינו שיש מחשבות הרבה בלב איש בשעת התפלה כי אז באין עליו בלבולים גדולים ומחשבות רבות. אבל "עצת ה' היא תקום". הינו פנימיות הנקודה שבלב מה שבפנימיות המחשבה מתכון להתפלל להשם יתברך לבד, שזה בחינות 'עצת ה" שמתכון להשם יתברך לבד בפנימיות מחשבתו זה נשאר קים בחינת 'עצת ה' היא תקום' כנ"ל. על כן אין להסתכל על שום מחשבות חוץ ופניות רק להתפלל כסדר כנזכר לעיל:

 

פתיחת הלב –

  1. יושבים בחבורתא – כל א' בודק לעצמו   את  המניעות שמקיפות אותו ומפריעות לו להתפלל

ובכלל לחוש את המציאות בעצמת הוויתה . הכוונה לא רק להגדרה מילולית אלא לראיה חזותית של המסך המפריע  ועונה על השאלות

ממה המסך עשוי (פלסטיק ,ערפל, בטון וכו' )

מה עוביו  ?מה המרחק שלו ממך ?

מה הוא אומר ?

 

  1.  שיתוף –   כל א' משתף החברותא מנסה להבין ולדייק .החברותא מנסה לחלץ  ולסייע  לראות את המסך ולהבים איך הוא עובד . כמו"כ החברותא מנסה לשאול ולברר האם נראה שהמסך גם מסייע  ובמה ?
  2. פניה –  דבור עם המסך  ונסיון לשכנעו להפחית את התנגדותו .

שלבים – א. קריאה בשם

ב. דבור ישיר אליו ונתינת כבוד תוך כדי תאור מורחב כיצד

הוא מסייע  לדובר .

ג.   בקשה להפחתה ברמת המיסוך תכ"ד  הבנה משותפת

שניתן להגיע  להגנה שהמיסוך נותן במינון קטן יותר

ד. תחנונים . פניה  מתחננת למסך תכ"ד הסבר כמה הסרת

המסך תסייע     לדובר בחייו .

.

  1. פנה בתפילה לקב"ה כדי שיסייע לך ויפתח לך פתח .