fbpx

כנסת ישראל היא בן זוגך

בס״ד

 כנסת ישראל היא בן זוגך

 ב״ר יא,ח: ״למה ברכו – ר׳ ברכיה ור׳ דוסתאי ור׳ שמואל בר נחמן – ר׳ ברכיה ור׳ דוסתאי אומרים: שאין לו בן זוג – חד בשבתא תרי, תלתא ארבעתא, חמשא ערובתא (ערב שבת), שבתא לית לה בן זוג… תני ר׳ שמעון בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב״ה רבונו של עולם לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג! אמר לה הקב״ה: כנסת ישראל היא בן זוגך. וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב״ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת: כנסת ישראל היא בן זוגך, הינו דבור ׳זכור את יום השבת לקדשו׳.״

 איך מפסוק זה אנו לומדים שאנו הבן זוג של השבת?

למה השבת צריכה בן זוג?

נתיבות שלום: מאמר מרן הר״מ מקוברין בפירוש הכתוב (שמות לא) ״ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ וגו׳.״ דעצם פנימיות השבת אות היא ביני ובין בני ישראל, השבת היא אות המקשר ומדבק את עם ישראל להקב״ה, ועל דרך מאמרם ז״ל (ב״ר יא) כנסת ישראל יהיה בן זוגך. וביאור הענין על דרך העבודה, דכאשר הוריד הבורא יתברך את הנשמה, אשר מתחת לכסא כבוד חוצבה, לגור בארץ ערבה, מקום נחש שרף ועקרב ומדור הקליפות והתאוות, כשתפקידה ויעודה העילאי שתהיה הירידה צורך העליה, הנה השאלה כיצד תוכל להחזיק מעמד בתוככי עולם מזוהם ולשמור על יעודה שהיא חלק א׳ ממעל שלא תפסיק את דביקותה בו יתברך. ולכך נתן הקב״ה את תרי״ג המצוות שהם עצות איך לשמור על הדביקות באלקים חיים ולקיים תכלית התורה ובו תדבק. אכן שקולה שבת כנגד כל מצוות התורה, שהיא העצה מעל כל תרי״ג העצות, וראשית לכל עניני אור וקדושה, שהאציל הבורא יתברך מאור אין סוף את השבת שהיא שמא דקוב״ה שעיצומו של היום הקדוש הזה שכולו אהבה ודביקות בה׳ וביני ובין בני ישראל אות היא. ויום השבת מדבק ומחבר שוב את האדם מישראל אל המקור העילאי, מקור מחצבתו מכסא הכבוד, ונותן כח ליהודי לעמוד בכל זיהומי עוה״ז שלא יזהמוהו ולא יפסיקו דביקותו בהבורא יתברך. וזו המתנה טובה שיש לקוב״ה בבית גנזיו. הכוונה לרמוז על זה שהשבת היא אור טמיר ונעלם נאצל מאור אין סוף, המחזיר נשמת יהודי למקורה להיות דבוק בה׳, שזה עיקר מצוות שבת, כדאיתא בזוה״ק (ח״ב רה.) כי שבת יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא. ועל פי זה מבואר גם ענין ברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים. כי היא תכלית יעודו של אדם בעולמו לשמור על דביקותו בה׳. ועל ענין נשגב זה נאמר מעין עוה״ב יום שבת מנוחהאם תשיב משבת רגליך עשות חפצך ביום קדשי, דהיינו כל הנוגע לעצם שמירת הלכות שבת, אך בזה עדיין לא קיימת עיקר עיצומו של שבת, עד שתקרא לשבת עונג לקדוש ה׳ מכובד, או אז תתענג על ה׳, ורק אז תקיים מצות שבת יעודה ותכליתה.

 מה תפקיד הבן זוג? 

רזא דשבת: כנסת ישראל בת זוגה דשבת – להשלים מעשה בראשית. נבאר הדברים, ובהקדם דברי חז״ל (ב״ר יא): אמרה שבת לפני הקב״ה, לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג, היינו דיום א׳ שבו נברא האור יש לו בן זוג יום ד׳ שבו נתלו המאורות שהוא גמר מלאכת האור, ביום ב׳ מלאכת המים וביום ה׳ ברואי המים, וים ג׳ נברא היבשה וביום ו׳ כל העומדים עליה, אמר לה הקב״ה כנסת ישראל יהיו בן זוגך, וצריך לבאר במה הכלל ישראל גומרים את פעולת השבת כמו שאר ימים שאחד גומר פעולת הראשון. בסוף מעשה בראשית כתיב ״וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״ ואמרו חז״ל (ילקוט) ׳טוב זה יצר טוב מאד זה יצה״ר, טוב זה מלאך חיים מאד זה מלאך המות׳. ופירש הגר״א באדרת אליהו דהרי הרע לעתיד לבוא יתתקן ויהפך לטוב, אם כן טוב הוא מה שהוא טוב מעצמו, ומה שבתחילה לא היה טוב ואחר כך נהפך לטוב הוא ה״מאד״ של הטוב תוספת על הטוב, ולכן זהו הגמר דמעשה בראשית דכשנברא הרע הזה שעתיד להתתקן ולההפך לטוב זהו גמר מעשה בראשית שנברא לתקן את הרע. על כל פנים חזינן שבסוף ימי המעשה כבר נכלל הרע בהטוב ונתקן, שהרי כבר ביום השישי נאמר ״טוב מאד״. דוגמא לדבר מההלכה שיש לטעום ממאכלי שבת לפני השבת, והמליצו הפוסקים בזה טעמיה חיים זכו, שבפשוטו הוא כדי להרגיש את הטעם אם הוא טוב או צריך תיקון, אך אם כן אין זה דין לכל אחד, רק למי שמבשל את מעכלי שבת, אלא דמבואר דיש מצוה לטעום מכל התבשילין, והוא מפני דבעולמינו כל פיתויי הרע מתחילים במאכל, וחטא הראשון יוכיח שהתחיל באכילת עץ הדעת, אמנם מוכרח האדם לאכול כדי חיותו שזה בכלל שמירת הנפש, אבל מה שמעבר לזה הוא סכנה ויש בזה אזהרה ״השמרו לכם פן יפתה לבבכם״ ואילו כאן יש דין לטעום, ואין זה סעודה הנצרכת לחיותו, אלא משום דמאכלי שבת אינם גוררים את האדם לרע כמו בחול. והרי זה דוגמא שכבר לפני שבת בסוף ימי המעשה צריך לתקן הרע ולכללו בטוב על כל פנים במעט, כדי שיוכל להכנס למעין עוה״ב, דאם זהו עולמה של שבת מעין עולם המשולל ומופקע מהרע, צריך אדם שיהיה מוכן ומזומן וראוי להכנס לעולם זה, וכאן הוא תיקון הרע שבאדם לפני כניסת שבת, וזהו כנסת ישראל יהיה בן זוגך, דכנסת ישראל המשלימים ומתקנים את המעשה בראשית, הם בני זוגה של השבת המשלמת את ימי המעשה, ועל זה רמזו חז״ל שם בילקוט ״מאד״ אותיות אדם.

במה כלל ישראל גומרים את פעולת השבת?

רזא דשבת: כנסת ישראל היא בת זוגו של השבת, דענינו של הבן זוג הוא לגלות ולהוציא לפועל את מה שיש בחבירו, ושבת קודש שהיא יום חזרת הבריאה לשרשה לפני בריאת העולם, שהיה ברור ובהיר שהוא ושמו לבד, המוציא לפועל את גילוי זה הוא כנסת ישראל, שפנימיות נשמתם הם אותיות התורה גופא, שכל מהותה של תורה היא גילוי הווייתו יתברך, וכשם שהשבת קביעא וקיימא (ביצה יז) דהווייתו יתברך היא קביעא ומוכרחת, ואינו בר שינוי כלל, כך כנסת ישראל היא קביעא וקיימא, דפנימיות נשמתם לא נשתנתה כלל בירידתם לעולם, ואינם בני שינוי כלל ועל כן הם המוציאים לפועל את ענינו של השבת, ובזה הם בני זוגה של השבת.

 בני יששכר, שבת מאמר ג,יג: יש לפרש (ב״ר יא,ח) ביום ד׳ הוא הארת תוספת הנפש מעולם העשיה משבת הבאה, יום ה׳ הארת תוספת הרוח מיצירה, יום ו׳ הארת תוספת הנשמה מבריאה, וביום א׳ נשאר רשימו הארת תוספת הנשמה מבריאה, וביום ב׳ רשימו הארת תוספת הרוח מיצירה, וביום ג׳ רשימו הארת תוספת הנפש מעשיה (פע״ח שער השבת פ״א), נמצא לענין תוספת הארת הנשמה ישנו בזוגות יום א׳ ויום ו׳, וכן לענין תוספת הרוח ותוספת הנפש, ושבת אין לו בן זוג, והמאמר הזה נסמך על מאמר שאמר ר׳ שמעון בן יוחאי לקמן שאמר הקב״ה כנסת ישראל תהיה בן זוגך, ותהיה הכוונה על פי מ״ש בזוה״ק (ח״א קפב.) ברכאן לא שריין אלא באתר דדכר ונוקבא אשתכחו, והשרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה (יבמות סב:), ממילא שבת שלא היה לו בן זוג ברכו הקב״ה שיהיה מקור הברכה, והוא על פי מה שנאמר ״כי טוב בעיני ה׳ לברך את ישראל״ (במדבר  כד,ב), נמצא הברכה הוא הטוב המשפיע את הברכה, ואמרו בזוהר חדש (יג.) מפני מה לא נאמר כי טוב בשני להורות שאין טוב אלא אחד, נמצא תבין לפי זה ברכאן לא שריין אלא באתר דדכר ונוקבא אשתכחו, ושבת ברכו הקב״ה ממקור הברכה שיהיה בסגולת היום מקור הברכה הוא הטוב, ואין טוב אלא אחד, על כן אין לו בן זוג בזמן, אבל יש לו בן זוג בנפש הם נפשות ישראל המקבלים הברכה מברכת היום מקור הברכה, ועוד יתבאר אי״ה, ולפי זה יתפרש לך ויברך אלקים את יום השביעי שנתן בו סגולת מקור הברכה להיות שאין לו בן זוג, הבן מאד.

 עבודה

מה את יכולה ללמוד מזה שכנסת ישראל היא בת זוג של השבת? מה תפקידך כבת זוג?

מה את רוצה לקחת לעצמך לעבודה?