fbpx

כוחו של הרגע הזה/ אורלי מלכיאל

 

  1. 1. "היום אם בקולו תשמעו (תהילים צה).

זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום. הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשב מיום לחברו, כמובא בספרים. וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותה השעה.

כי כשרוצין לכנס בעבודת השם, נדמה לאדם כאלו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לשא משא כבד כזו, אבל כשיחשב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל.

וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמר: מחר אתחיל, מחר אתפלל בכונה ובכח כראוי. וכיוצא בזה בשאר העבודות.

כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי.

היום אם בקולו תשמעו – היום דיקא, והבן" (תורה רע"ב ליקוטי מוהר"ן)

 

2.  תלמוד בבלי מסכת ביצה דף טז/א

תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ה' יום יום תניא נמי הכי בית שמאי אומרים מחד שביך לשבתיך ובית הלל אומרים ברוך ה' יום יום.

 

  1. "הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:" (מסכת אבות)

 

  1. הזמן אינו יקר כלל, משום שהוא אשליה. מה שאתם תופשים כיקר אינו הזמן אלא הנקודה שהיא מחוץ לזמן: הרגע הזה. וזהו דבר יקר בהחלט. ככל שאתם מתמקדים יותר הזמן – בעבר ובעתיד – כך תחמיצו יותר את הרגע הזה, הדבר היקר ביותר שישנו. מדוע הוא הדבר היקר ביותר? ראשית, משום שהוא הדבר היחיד. הוא כל מה שיש. ההווה הנצחי הוא המרחב היישומי בו מתרחשים כל חייכם, המרכיב היחיד שנשאר יציב. החיים הם עכשיו. מעולם לא היה זמן בו חייכם היו לא עכשיו, ולעולם לא יהיה כזה. שנית, הרגע הזה הוא הנקודה היחידה שיכולה לאפשר לכם להגיע אל מעבר לגבולות המגבילים של המוח. זוהי נקודת החיבור היחידה שלכם לממלכה חסרת הזמן והצורה של ההוויה.. (כוחו של הרגע הזה, אקהרט טול)

 

. חיי מוהר"ן. מעלת ההתבודדות, תל"ז

אָמַר, שֶׁטּוֹב שֶׁיּאמַר הָאָדָם בִּשְׁעַת הַהִתְבּוֹדְדוּת כְּשֶׁמִּתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ יאמַר: הַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל לִדָּבֵק בְּךָ. וְיַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה כִּי כָּל הַהַמְשָׁכוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַהַתְחָלוֹת. וַאֲפִלּוּ הַמְחַקְּרִים אוֹמְרִים שֶׁהַהַתְחָלָה הִיא כְּמוֹ חֲצִי דָּבָר שֶׁל כָּל הַמַּעֲשֶׂה. נִמְצָא מִמָּה נַפְשָׁךְ יַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה וְיאמַר כַּנַּ"ל. כִּי מִמָּה נַפְשָׁךְ אִם הָיָה מִקּדֶם טוֹב עַכְשָׁו יִהְיֶה טוֹב יוֹתֵר, וְאִם חַס וְשָׁלוֹם מִקּדֶם לא הָיָה טוֹב בְּוַדַּאי צָרִיךְ וּמֻכְרָח לַעֲשׂוֹת הַתְחָלָה חֲדָשָׁה…

וְזֶה עִקַּר הַחִיּוּת בֶּאֱמֶת כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הוּא חַיֶּיךָ" (דְּבָרִים ל'). וְהָעִקָּר עֲבוֹדַת ה' שֶׁיִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְלֹא יִפֹּל לְזִקְנָה שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁלֹּא תִּזָּקֵן עֲבוֹדָתוֹ אֶצְלוֹ ח"ו, וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִיר רַבֵּנוּ ז"ל עַל זֶה וְאָמַר שֶׁאָסוּר לִהְיוֹת זָקֵן, הֵן צַדִּיק זָקֵן, הֵן חָסִיד זָקֵן, זָקֵן אֵינוֹ טוֹב וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּהַשִֹּיחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁנִּדְפְּסוּ אֵצֶל הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִֹיּוֹת, הַיְנוּ כִּי צְרִיכִים לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ. וְזֶהוּ עִקַּר הַחַיִּים אֲרֻכִּים שֶׁל הַזָּקֵן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא הָעִוֵּר הַנַּ"ל, כִּי הָיָה זָקֵן מְאֹד ויניק מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּזְקַן בְּיוֹתֵר וְנִכְלָל בְּזִקְנָה דִּקְדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַתִּיק דְּעַתִּיקִין, כָּל מַה שֶּׁנִּכְלָל שָׁם יוֹתֵר הָיָה יניק יוֹתֵר, כִּי הִשִֹּיג בְּכָל פַּעַם שֶׁעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי לִגְדוּלָתוֹ אֵין חֵקֶר, וְעַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁנִּכְלָל בְּזִקְנָה דִּקְדֻשָּׁה יוֹתֵר, רָאָה וְהִשִֹּיג שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחִיל לִחְיוֹת כְּלָל עַד שֶׁזָּכָה לְחַיִּים אֲרֻכִּים הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם נִכְלָל הַזִּקְנָה וְהַיַּנְקוּת יַחַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִֹּיג זֹאת כְּלָל.

 

  1. לקוטי מוהר"ן, תורה ס'

וַאֲרִיכוּת יָמִים הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה לְהַאֲרִיךְ וּלְהַגְדִּיל יָמָיו כִּי כָל יוֹם וָיוֹם מִמָּקוֹם שֶׁמַּתְחִיל אֵצֶל כָּל אֶחָד בְּוַדַּאי בַּתְּחִלָּה הוּא קָצָר הַיְנוּ שֶׁבִּתְחִלַּת הַיּוֹם קָשָׁה עָלָיו מְאד הָעֲבוֹדָה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם כְּגוֹן לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמד וְכַיּוֹצֵא וְעַל כֵּן הַיּוֹם בִּתְחִלָּתוֹ הוּא קָצָר כִּי צָרִיךְ לְהַתְחִיל מְעַט מְעַט וְאַחַר כָּךְ מִתְרַחֵב וְהוֹלֵךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ. וְצָרִיךְ הָאָדָם לִרְאוֹת לְהַגְדִּיל וּלְהַרְחִיב וּלְהַאֲרִיךְ כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁבָּא אַחַר כָּךְ לְהַגְדִילָה וּלְהַרְחִיבָה בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה וְכֵן כְּשֶׁבָּא יוֹם הַשֵּׁנִי יִהְיֶה הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה יְתֵרָה וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם יִהְיוּ יָמָיו מִתְרַחֲבִין בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה, וְזֶה בְּחִינַת אֲרִיכוּת יָמִים.

 

עבודה פנימית: כמה דוגמאות לתרגילי הנכחה התמקדות בהווה.

תרגול:

  1. תרגיל נשימה. לעקוב אחר הנשימה לשים לב למחשבות ולרגשות , להתנגדות שעולה, לרפלקסיה שהיא מחשבה שמחוץ להווה ולקיום. לדמות כעננים בשמים לתת להן לחלוף. גם אם מרגישים שעמום לקבל ללא שיפוט לתת לענן לעבור, לחזור לתחושת הנשימה, לתשומת לב איזה איברים מעורבים בה, מה קורה לי?
  2. תרגיל מודעות לגוף. (פלדנקרייז, שילוב נשימה). לעבור על חלקים שונים, מה מרגישים, נשימה של תודה. היות. נתינת מקום.
  3. הקשבה מודעת למוזיקה. נהנית או לא פשוט להיות להפתח לחוויה בהווה. לנסות לשמוע את הצלילים, לשים לב מה קורה האם יש הסחה של מחשבות או רגשות..
  4. אכילה מודעת. ברכה – התכוונות למילים הקשבה, התסכלות על התפוח, ריח, צורה, צבע, מגע. לטעום. מה קורה איך הלעיסה מתרחשת, איפה הלשון, השיניים. להיות לגמרי בתוך זה.
  5. אמירת פרק תהילים שאני אוהבת וזוכרת בעל פה. להיות נוכחת. להרגיש את המקום, להקשיב למילים, לצלילים להפתח לכוונה. לשים לב אם המחשבה או הרגשות מופעלים לתת להם לחלוף,  קבלה, מודעות, אין מלחמה.. לנשום עמוק מחזיר לקיום הנוכח