fbpx

חנוכה – הזדמנות להתבוננות באור הגנוז/ צוות בית מדרש להתחדשות

 

תנא דבי אליהו זוטא פרק כא 

..ומהו באורך נראה אור אלא זהו האור שברא הקב"ה ביום ראשון ושמש בו העולם שלשה ימים קודם שנבראו המאורות ביום רביעי וכיון שנבראו המאורות ביום הרביעי במו שנאמר (בראשית א) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים מיד עמד הקב"ה וגנזו לאותו אור הראשון ולמה גנזו הקב"ה לפי שעתידין העכו"ם להכעיס לפניו לכך אמר הקב"ה לא יזכו אותן הרשעים להשתמש באור זה אלא ישתמשו באור החמה והלבנה שהן עתידין להבטל אבל אור זה שהוא קיים לעולם ולעולמי עולמים יבואו הצדיקים שהם בני עוה"ב וישתמשו בו לעתיד שנאמר (שם) וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל וגו'. וכיון שראה האור הזה שהקב"ה גנז אותו לצדיקים מיד שמח האור הזה שמחה גדולה שנאמר (משלי יג) אור צדיקים ישמח.

ספר אמרי פנחס – שער ד – שבת ומועדים   ח –

בשם הרז"ל בחנוכה בשעת הדלקת נרות יורד אור הגנוז *ולכך יש לכל אדם לישב אצל הנרות שלו אחר הדלקה כל החצי שעה …ומפני שהאור הגנוז הוא גדול מאוד ואין עוה"ז יכול לסבול אותו ולכך אינו שוהה בחנוכה רק חצי שעה בשעת הדלקת הנרות אבל בשבת מדליקין הנרות מוקדם כי שבת הוא בעצמו אור הגנוז ויכול לשהות הרבה כמו שאמרו מתנה טובה יש לי בבית גנזיי וכו' והוא אורו של משיח כדאיתא בזוהר שמשיח ייגנז כמה פעמים וכו' כי הוא האור הגנוז. (כת"י):

זוהר חלק א דף פג/ב 

…נפש איהי אתערותא תתאה, ודא סמיכא בגופא וזנת ליה, וגופא אחיד בה והיא אתאחדת בגופא, לבתר אתתקנת, ואתעבידת כרסייא לאשראה עלה רוח באתערותא דהאי נפש דאתאחידת בגופא, כמה דכתיב (ישעיה לב טו) עד יערה עלינו רוח ממרום, לבתר דמתתקני תרווייהו, זמינין לקבלא נשמה, דהא רוח אתעביד כרסייא לגבי נשמה לאשראה עליה, והאי נשמה איהי סתימא עלאה על כלא טמירא דכל טמירין אשתכח דאית (לה) כרסייא לכרסייא, וכרסייא לגבי עלאה עלייהו, וכד תסתכל בדרגין תשכח רזא דחכמתא בהאי מלה, וכלא הוא חכמתא לאתדבקא בהאי גוונא מלין סתימין. תא חזי נפש איהי אתערותא תתאה דאתדבקא ביה בגופא, כגוונא דנהורא דבוצינא, דנהורא תתאה דאיהי אוכמא, אתדבקת בפתילה ולא אתפרש מנה, ולא אתתקנת אלא בה, וכד אתתקנת בפתילה, אתעבידת כרסייא לנהורא עלאה חוורא דשרייא על ההוא נהורא אוכמא, לבתר כד מתתקנן תרווייהו, אתעבידת ההוא נהורא חוורא כרסייא לנהורא סתימאה דלא אתחזי, ולא אתיידע מה דשרא על ההוא נהורא חוורא, וכדין נהורא שלים. וכך הוא בר נש דאיהו שלים בכלא, וכדין אקרי קדוש, כמה דאת אמר (תהלים טז ג) לקדושים אשר בארץ המה וגו', כגוונא דא ברזא עלאה.

שער הכוונות לאר"י-

דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת שבת   והנה בנר יש ד' מיני שלהוביות כנגד ד' אותיות הויה כנז' בס"ה פ' בראשית בענין חכמתא דשלהוביא דנורא כו' והנה ב' הגונין הסמוכים ודבוקים עם הפתילה הם מושגות אל חוש העין ונראות אבל הב' העליונות נסתרות מחוש העין ואין מהותם וענינם מושג. וד' שלהוביות האלו הם נק' מצוה שהוא סוד ד' אותיות הויה כנז' בס"ה כי מ"צ הם באתב"ש י"ה ונמצא כי ב' אותיות הא' שהם י"ה נתעלמו ונתחלפו בב' אותיות מ"צ כנז' אבל ב' אותיות אחרות שהם ו"ה נשארו בגילויים במקומם וזהו ד' אותיות מצוה וז"ס כי נר מצוה כו' כי ד' שלהוביות הנה הם בחי' ד' אותיות מצוה.

ספר ליקוטי הלכות או"ח – הלכות ברכת השחר הלכה ה מד 

וזה בחינת (במדבר ח) בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, כי הנשמה קרויה נר, כמו שכתוב (משלי כ), נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ועקר שרש הנשמה הוא בחינת רצון (כמובא בהלכות ערב). ועל – כן נקראת נפש, לשון רצון. ועל – כן נקראת נר, כי תקף הרצון הוא כמו נר דולק, בבחינת (שיר השירים ח), כי עזה כמות אהבה וכו', שהוא תקף הרצון והאהבה וההשתוקקות להשם יתברך ומבאר שם רשפיה רשפי אש שלהבתיה, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו', כי תקף האהבה והרצון להשם יתברך בוער כמו רשפי אש שלהבת יה שממנו נדלקין כל הנרות הקדושים בבחינת לאנהרא בוצינין לאדלקא שרגין, שזהו בחינת אור הנשמה שקרויה נר ה' שנדלקת ומאירה על – ידי תקף הרצון דקדשה הבוער להשם יתברך ברשפי אש שלהבת יה. ועקר אור ונר הנשמה הוא שצריכין להאיר בכל מיני תקף החשך וצלמות, כי רק בשביל זה ירדה הנשמה לזה העולם להתלבש בגוף גשמי ועכור כזה, כי גשמיות הגוף והעולם הזה נקרא חשך ומעצם החשך לא היה אפשר להתקים. ועל – כן המלאכים כשירדו לזה העולם נכשלו מאד מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, רק הנשמה נמשכת ממקום גבה מאד מרצון העליון, על – כן יש לה כח אם תרצה לעמד במלחמה זאת, כי אם תתגבר לאחז בשרשה שהוא בחינת רצון, דהינו שלעולם לא תניח את הרצון הטוב בכל מה שיעבר עליו, על – ידי זה תוכל להתגבר לעולם נגד חשכת הגוף והעולם הזה, כי תקף הרצון הוא בחינת אור ונר שמאיר להאדם בכל מיני חשך וצלמות בבחינת (תהלים יח) כי אתה תאיר נרי ה' אלקי יגיה חשכי, ועל – ידי זה (שם) כי בך ארוץ גדוד ובאלקי אדלג שור שאוכל להתגבר נגד כל הגדודים והחילות נגד ברזל הרוצים להפסיק חס ושלום ביני ובין אבי שבשמים, כי איך שהוא לבי בוער עדין ברשפי אש שלהבת יה להשם יתברך אשר מים רבים לא יוכלו לכבותה וכו'. וזה (שם קלט), גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר וכו', וכתיב (מיכה ז), אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי. והכל על – ידי תקף הרצון שהוא עקר קדשת הנשמה בשרשה שנקראת בשביל זה נר, כי היא מאירה כמו נר ממש שמאיר בכל מיני חשך.

ספר קול מבשר ח"ג – חנוכה    י.

וכתיב בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות (צפניה א' יב), הרמז =על חנוכה, נר ד' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן (משלי כ' כז), מתעורר כח מן השמים לסייע אפילו לדורות החלשים. וכמו אז מסרת גבורים ביד חלשים, כן עתה הזמן להתגבר על כל ההסתרות. אחפש את ירושלים בנרות – אתערותא דלעילא. ואיתא ברמב"ם, שימי חנוכה ימי שמחה. ואיתא מהרבי ר' בונם ז"ל, חברייא כי מטו [חבריא להאי פרשתא הוי חדי. [עיין קול מבשר שמחה, פרשת קדושים – המבי"א], כו'. וכאן גם כן זמן שמחה, שהתלמיד לומד השיעור שהרבי עוסק בזה. כן הרמז בחנוכה אחפש את ירושלים כו'. נר ד' נשמת אדם. ואז הזמן לעבוד את השם, עבדו את ד' בשמחה בואו לפניו ברננה – בחנוכה שתקנו להלל ולהודות להשם. [בית ישראל לחנוכה, תשל"ג ליל ה']:

אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ בִּמְהֵרָה לְאוֹרו