fbpx

זכרון למעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים

זכרון למעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים

 שמות כ: ז ״זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.  ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד… י כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה׳ אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ ה׳ אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.״

דברים ה: יא שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹקיךָ. יב ״שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד…  יד וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה׳ אֱלקֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ ה׳ אֱלֹקיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת.״

 במה השבת היא זכרון למעשה בראשית? ובמה היא זכר ליציאת מצרים?

 נתיבות שלום על השבת: ראוי לבאר בעצם ענין הזכרון מה משמעותו בנוגע לעבודת ה׳, דהרי אין בתורה זכרונות בעלמא. ומהו ענין זכרון למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים שנאמרו בשבת. כן צריך ביאור מה דהקשו המפרשים במה השבת היא זכר ליציאת מצרים. ונראה לבאר משמעות ב׳ בחינות השבת, דזכרון למעשה בראשית ענינו על פי מ״ש האוה״ח הקדוש בפ׳ ״ויכלו״, שהקב״ה ברא את העולם לששה ימים בלבד ולא נתן כח בבריאה להתקיים יותר מזה, ובעצם כעבור ששה ימים צריך העולם לחזור לתוהו ובוהו. אלא שהשבת היא הנותנת כח חדש בבריאה להתקיים ששה ימים נוספים, וכך הוא בכל שבוע ושבוע דקיום הבריאה הוא מכח השבת, ומבאר דכח השבת לקיים את הבריאה הוא רק על ידי שיש שומר שבת בעולם, ובכל הדורות מיום ברוא ה׳ את האדם היה לכל הפחות צדיק אחד שומר שבת בעולם, ולולא זאת לא היתה הבריאה יכולה להתקיים. וזהו ענין זכרון למעשה בראשית, שכל שבת היא זכרון למעשה בראשית, כי בכל שבת מתחדש באמת מעשה בראשית, ועי״ז יש בשבת כח של התחדשות הבריאה. ועל דרך זה יש לומר מה שהשבת היא זכר ליציאת מצרים, על פי מ״ש האוה״ח הקדוש על הפסוק ״אל מוציאם ממצרים״ שלא אמר אל הוציאם ממצרים לשון עבר אלא מוציאם בלשון הוה, וכתב שבכל ליל פסח מתחדשת בעם ישראל בחי׳ יציאת מצרים, והוא אומרו ״אל מוציאם״ כי לא יציאה ראשונה לבד אלא בכל שנה ושנה מוציאם כנזכר. והיינו שיציאת מצרים אינה ענין חד פעמי, אלא ענין נצחי ההוה תמיד בכל שנה ושנה. ועל יסוד זה שיציאת מצרים היא ענין נצחי יש לומר שגם בכל שבת ושבת וגם בכל יום ויום מתעוררות בחינות שונות של יציאת מצרים, כדאיתא בספרים הקדושים שחמישים פעמים נאמרה יצאת מצרים בתורה, ומרומז בזה לחמישים בחינות שונות של יציאת מצרים. יש בחי׳ המתעוררת בליל פסח, ויש בחי׳ המתעוררת בכל שבת ושבת, והיינו טעמא דהשבת היא זכר ליציאת מצרים. וגם בכל יום יש בחינת יציאת מצרים, וכמאמר הכתוב ״למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך״, וכאמור שאין בתורה ענין זכרונות בעלמא, אלא מפני שיציאת מצרים ישנה באמת בכל יום, וכל ימי חייך לרבות הימים והלילות, שהם בחינות שונות של יציאת מצרים המתעוררות בהוה. והכל נכלל במאמר הכתוב ״אל מוציאם ממצרים״ המלמד שיציאת מצרים היא ענין נצחי ההוה בכל הזמנים. ועל פי זה מתבאר מאמר חז״ל השבת מביאה גאולה לעולם, שלכאורה מה ענין גאולה לשבת, אלא מפני שהשבת היא זכר ליציאת מצרים, שמתעוררת בה בחי׳ יציאת מצרים ויהודי יוצא בה משיא החשכות לגאולת הנפש, על כן אמרו שהשבת מביאה גאולה לעולם. והנה כמו שבכללות העולם נתן הקב״ה את ב׳ הבחינות הללו של שבת, כך בפרטות העולם זה שייך לכל יחיד. בחי׳ זכרון למעשה בראשית היא מה שיהודי מתחדש בשבת לגמרי, ולא רק שעושה תשובה אלא מתחדש להיות כבריאה חדשה. שזהו הטעם שהקב״ה עשה את סדר הבריאה כך שתתחדש בכל שבת ושבת ולא שיהיה קיום הבריאה רצוף בהמשך אחד, כדי ליתן כח ליהודי להתחדש בשבת. וכמו כן הוא ענין זכר ליציאת מצרים, שהשבת מביאה גאולה לכל יחיד ויחיד בעולמו הפרטי, שאם בכל ששת ימי החול הוא שרוי בגלות, דמשמעותה של גלות היא מה שיהודי מרגיש עצמו רחוק מהשי״ת, אך בשבת שבה יהודי חוזר ומתקרב להשי״ת הרי זה בחינת גאולה ויציאת מצרים.

למה כל כך חשוב לזכור? מה חשוב לזכור? 

רשב״ם, זכור את יום השבת: כל זכירה עונה על ימים שעברו, זכור ימות עולם וגו׳… אף כאן זכור את יום השבת של ששת ימי בראשית כמו שמפרש והולך כי ששת ימים עשה ה׳ וגו׳. כמו שכתוב כאן. ולפיכך נכתב כאן זכור כדי לקדשו להיות שובת ממלאכה.

 רמב״ן, זכור את יום השבת. .. ועל דרך הפשט אמרו שהיא מצוה שנזכור תמיד בכל יום את השבת שלא נשכחהו ולא יתחלף לנו בשאר הימים, כי בזכרנו אותו תמיד יזכור מעשה בראשית בכל עת, ונודה בכל עת שיש לעולם בורא, והוא צוה אותנו באות הזה כמו שאמר ״כי אות היא ביני וביניכם״ וזה עיקר גדול באמונת האל. וטעם לקדשו, שיהא זכרוננו בו להיות קדוש בעינינו… לכן אמרו חז״ל (ירושלמי ברכות) שהשבת שקולה כנגד כל מצות שבתורה, כ״ש בע״ג, מפני שבה נעיד על כל עיקרי האמונה בחדוש ובהשגחה ובנבואה… וישראל מונים כל הימים לשם שבת, אחד בשבת, שני בשבת, כי זו מן המצוה שנצטוינו בו לזכרו תמיד בכל יום וזה פשוטו של מקרא…

 פרי צדיק מאמר ב׳: איתא בשלון זכור ואין זכירה אלא בדבר המשתכח לזכרהו מאחר שבא להשכיחו, והיינו לפי שקדושת שבת הוא מעין עוה״ב, ובעוה״ז לאדם השקוע בו העוה״ב עין לא ראתה והוא דבר המשתכח. ועל כן מצריכי ב״ש מחד בשבת לשבת שיזכרנו כל ימי השבוע, כי קדושת השבת נמשכת כפי הכנת הקדושה בכל ימי החול כולם.

 שפת אמת, יתרו תרס״ב: שבת יומא דזכירה… ומביא זכרון לאיש ישראל שיזכור על מה נשלח בעולם. שהעוה״ז עלמא דשכחה…

 אמר בעל הנתיבות שלום: ״בכל שבת מתחדש באמת מעשה בראשית, ועי״ז יש בשבת כח של התחדשות הבריאה״

 איך האדם מתחדש?

וכותב ר׳ נתן בליקוטי הלכות יורה דעה הל׳ ספר תורה ד,כא: “כלל  גדול שעיקר תיקון האדם וכל העולמות התלויים בו הוא על ידי בחינת התחדשות. כי עיקר התשובה בבחינת התחדשות כמו שכתוב “השיבנו ה׳ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם״. וכתוב “תתחדש כנשר נעוריכי״ ועיקר הגלות מארץ ישראל וחורבן הבית המקדש וכל הצרות שסובלין בגלות הכל נמשך על ידי שנפלו מבחינת התחדשות המוחין לבחינת ישן בבחינת “ונושנתם בארץ״ ונושנתם דייקא דהיינו שנושנו שם כאלו קדושת ארץ ישראל ישן נושן ח״ו ועל ידי זה היה כל החורבן ועל כך מזהיר אותם שם שיזכרו היטב את כל הנפלאות והנוראות שעשה עמהם מיום מתן תורה שלא נשמע כזאת מיום בריאת העולם. השם  יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכמו כן  צריך האדם לחדש מוחו בכל יום.״

 כותב רבי נחמן בליקוטי מוהר״ן א, תורה רס״א: “כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא, כי התרחקות תחילת התקרבות, על כן נפל שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך ועצתו יתחיל מחדש לכנס בעבודת ה׳, כאלו לא התחיל עדין כלל מעולם. וזה כלל גדול בעבודת ה׳ שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש״.

 איך זה עוזר לנו להתחיל כל פעם מחדש?

מה אם העבר היה טוב?

 להתחיל בכל רגע חיים חדשים, להפוך דף מיד, לא להסתכל על העבר גם אם העבר היה בעל ערך, והימים שקדמו היו מלאי זכרונות נעימים, התקדמות אמיתית והתעלות, מוכרחים בכל זאת להפוך את הדף ולהתחיל מחדש, כי אם נחגוג לעד את נצחונות העבר, בסופו של דבר נשתכר, נתגאה ו״נזדקן״. ורבי נחמן אמר “אסור להיות זקן״. (זקן זה מי שנכנס לשיגרה ולא מתחדש יותר). על אחת כמה וכמה אם הדף הקודם היה מזוהם, שאנו צריכים להשקיע יותר מרץ לא להכנס לדיכאון ולתסכול ולהגיד לשם יתברך: ברגע זה אני מתחיל מחדש להתקרב אליך. שיטה זאת היא כה חזקה ואמיתית שהיא מבטיחה לכל מי שמיישם אותה הצלחה מוחלטת. כל עוד לא נצליח ליישם תמידית את העיקרון הזה, ננסה לכל הפחות ליישמו במפנים החשובים של הזמן: בתחילת שנה חדשה, חודש חדש, שבוע או יום חדש. היממה העברית מתחילה בכניסת הלילה: בואו נתרכז כמה רגעים ונאמר לעצמנו: יום חדש עומד להתחיל. הנני אדם חדש והתחיל לשרת את ה׳. רבונו של עולם, הריני מוסר בידך את כל היום הבא, את כל מחשבותי, שיחותי ופעולותי. יהיה רצון שיתנהג הכל כרצונך!

חיים נקראים חיים רק כשנולדים מחדש בכל רגע. קיום עומד ושגרתי ייאבד מהר מאד ממשמעותו וימנע מאדם להגיע לתכליתו. (מתוך הספר “אומץ).

 למה צריך התרחקות?

 תוך הנחל בא תש״ע: לפעמים אדם נתיישן קצת בעבודתו, ואינו מרגיש חיות ושמחה שהרגיש בתחילת עבודתו, כי תענוג תמידי אינו תענוג, ולכן מן השמים מסבבים עמו שיפול קצת ממדרגתו, וירגיש התרחקות, והכל כדי שיתעורר מחדש עם תענוג וחיות חדשים, ואז יבין למפרע שכל ההתרחקות היתה רק בשביל התקרבות, והיא עצה נפלאה בעבודת השי״ת, איך לזכות לקיים את כל המצוות בשמחה עצומה וללמוד ולהתפלל עם חשק גדול, היינו על ידי שיעבוד עבודתו מחדש ממש, כאילו זו הפעם הראשונה שזוכה לקיים מצווה זו, או ללמוד למוד זה, וזה יכניס בו שמחה וחיות אמיתית, ועולמו יראה בחייו. ואנ״ש רגילים לומר שזה מרומז בשיחת רבינו שאמר ״חידוש כמוני לא היה בעולם״ היינו חידוש כמוני, להתחדש תמיד במדת ההתחדשות, לא היה בעולם, כי רבינו היה מחדש את עצמו בכל עת ורגע, והיה חי בכל פעם חיים טובים חדשים, לכן אשרי המרגיל עצמו במדת ההיתחדשות ושוכח את העבר שלו, כי אז יחיה חיים טובים.

 עבודה

מה משמעות הזכרון בעבודת ה׳? ובחיים שלך?

כתבי על איזה זכרון מילדות ותנסי לברר איך זה השפיע עליך עד עכשיו.