fbpx

הכנות גשמיות לשבת

בס״ד

הכנות גשמיות לשבת

מה צריך לעשות במישור הגשמי כדי להתכונן לשבת?

שו״ע רסב,ג: ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. ר׳ ינאי אומר בואי כלה בואי כלה. הגה וילביש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו וזהו כבוד השבת ועל כן לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב שילביש עצמו מיד.

מהר״ל חידושי אגדות, שבת קיג.: וכבדתו מעשות דרכיך (ישעיה נח, יג), וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. פירוש זה כי השבת הוא קודש כדכתיב ״קודש היא לכם״ (שמות לא, יד) כל דבר שהוא קודש נבדל מן עניני החמרי, כמו שהוא השבת נבדל מן המלאכה, שכל מלאכה הוצאה לפעל, וכל הוצאה לפעל הוא שייך לגשם אשר יוצא לפעל.

מהר״ל חידושי אגדות, ב״ק לב: דאמר ר׳ חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא, רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה. אלו שלשה לשונות שבת כלה מלכתא, כי ג׳ דברים בשבת והם מצות שבת, המצוה האחת שצריך לשבות מן המלאכה, כמו שמשמע לשון שבת. המצוה השנית שצריך שינוי בגדים שלא יהיה מלבוש שבת כמלבוש של חול, ובשביל כך נקראת שבת כלה, כי הכלה צריך לקשוט ביותר, ולכך קרא שבת כלה. והמצוה השלישית עונג שבת…

לק״א פב: ״…הנה נודע, כי יש שלש קליפות: רוח סערה, וענן גדול ואש מתלקחת. וקליפת נגה היא בין השלש קליפות ובין הקדושה, ולפעמים נכללת בקדושה, ולפעמים נכללת בקליפה… וזהו כוונת רחיצת מים חמין בערב שבת קודש, כי אז קליפת נגה נכללת בקדושה, ואז חפצים גם השלש קלפות לעלות לאחוז בקדושה, ואז יורדים בחינת ״שלהבת יה״ ומכווה אותן שלא יאחזו בקדושה והוא בחינת מים חמין. והוא כוונת נטילת צפרנים בערב שבת קדש כנודע (שלא ינקו הקליפות מבחינות הידים והרגלים העליונות)

לק״א יט,ה (סוף) ״וזה בחינת שלהובא דאשא היורדת בערב שבת על ראש הקלפות, שלא יוכללו בנוגה לינוק מהקדושה. פרוש, כי בערב שבת, בכניסת שבת, נכלל נוגה בקדושה, ואז רוצין גם שאר הקלפות הטמאות לגמרי לעלות אל הקדושה, ואז יורד שלהובא דאשא על ראשם, ונופלים למטה, שזהו סוד כוונת רחיצת מים חמין בערב שבת, כמבואר בכוונות.״

שער הכוונות – קציצת הצפרנים ורחיצת פניו ידיו ורגליו אחר כך היה (האריז״ל) חותך וקוצץ צפורניו לכבוד שבת מידיו ומרגליו כדי להסיר אחיזת הקליפות משם, והיה קוצצן כסדרן, ולא היה חושש ולא מקפיד אל אותו הסדר הנזכר בספר אבודרהם בענין קציצת הצפרנים. אחר כך היו מביאים לפניו עריבת מים חמין ורוחץ בהם תחילה פניו ואחר כך ידיו והיה מנגב אותם במטפחת (כדי להסיר המים שנטמאו מהסרת הקליפות), ואחר כך רוחץ רגליו במים חמין הנזכרים ומנגב אותם.

שער הכוונות – לבישת בגדי שבת אחר כך (שרחצת פניך ידיך ורגליך) צריך ללבוש בגדי שבת. ודע כי מורי הזהירני בענין זה… ונראה לעניות דעתי שגם לכל בני אדם הוא צריך לעשות כן, והוא שיזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו (אפילו בגד תחתון) מכל מה שלבש האדם בימי החול, אין ראוי ללובשו ביום שבת, ואפילו החלוק של שבת אין ראוי ללבשו בימי החול כלל.

שער הכוונות – לבישת בגדי לבן: צריך שילבוש בכל שבת בגדים לבנים ולא של צבעים אחרים. וקבלתי ממורי שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם ביום שבת בעולם הזה, כן ממש יתלבש (נשמת) האדם בעולם הבא, אחר פטירתו, תמיד בימי השבת, ואמר לי כי בקבלת שבת פעם אחת נתגלה אליו נשמת חכם אחד שנפטר בימיו, וראהו לובש שחורים, ואמר לו כי לפי שבעולם הזה היה לובש שחורים ביום השבת, שלכך היו מענישים אותו שם להלבישו אחר פטירתו בגדים שחורים אף ביום השבת.

רזא דשבת עמ׳ רפט-רצ אמרו חז״ל (ב״ק לב:): ״רץ בערב שבת והזיק עי״ז פטור, מפני שרץ ברשות, מאי ברשות כדאמר רבי חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה״ והוא דין קבלת שבת, וכן אמרו חז״ל ברבי יהודה ב״ר עילאי דהיו מביאין לו עריבה מלאה של חמין בערב שבת והיה רוחץ בה פניו ידיו ורגליו (שבת כה:). וכך כתב הרמב״ם פרק ל׳ מהלכות שבת ה״ב: ״איזהו כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך. וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהון בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך״. הרי שאפילו עומד במקומו מ״מ מתעטף וידמה בעצמו כיוצא לקבל פני המלך. מהו ענין היציאה לקבל פני המלך ורחיצת פניו ידיו ורגליו שיש בדין קבלת שבת? שבת היא תכלית ימי מעשה בראשית וכנוסחת התפילה בליל שבת ״אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ״. כי בימי המעשה דהם ימי הפעולה לא ניכרת בהם עדיין הצורה הפנימית שלהם אשר היא מכוונת אותם לציור מסוים בסוף, שהוא עצם התכלית שהיה במחשבה תחילה, ועל פיה הומצאו האמצעים להביאה לפועל. אבל בשבת שאז מתגלה עיקר הצורה פנימית, אז נתפסת כל המציאות מעתה רק בתמונת צורת התכלית, והיא המבט הפנימי על הכל, ולמבט פנימי צריך חוש פנימי באדם לתפוס אותו. כי הרי הוא רקע חדש במציאות. וכאן הוי הכנה לזה רחיצת פניו ידיו ורגליו בערב שבת להכנס עי״ז לשבת. כי ג׳ מקומות אלו (פנים ידיים ורגלים) מקבילות למ״ש חז״ל במדרשם בכינוי האנכי הרוחני דהאדם, נשמה רוח ונפש. הפנים מביעים את הנשמה, וכדבריהם שם דהנשמה היא אופי דבר נש, שם ניכר האופי שלו. ועל כן נקרא מקום זה פנים מלשון פנים. והידים כוללות כח הפעולה, הם מביעים כללות הרוח חיים אשר תנועתו הוא על פי אופי דידיה, על דרך מה דהלב קשור עם המח והוא כח הפעולה בכלל כי בו כח התנועה. אבל רגליו אין בהם שום כשרון השכל והבנת הלב אלא הם רק מעתיקי הגוף ממקום למקום, והם גופניים ממש, ושייכים למהלך הנפש אשר היא דבוקה לתכונת הגוף ביותר, וכ״ש ׳כי נפש הבשר בדם היא׳. וכאן על ידי רחיצה בחמים מקומות הגוף המקבילים לג׳ אלו דקומה הפנימית, אז מוציאים כשרון הקומה הפנימית ומסתלקת מהתפיסה הקודמת שהיתה משועבדת לגופניות וחמריות, ובשבת תהיה בת חורין לתפוס ענין מהלך הרוחני בהילוך דרכיו יתברך שמו. וכללות הענין הרוחני הוא הצורה התכליתית והפנימית דהכל המופיע בשבת. בארנו כי הרגלים הם במהלך הנפש דהקומה, ועיקר הכניסה לשבת הוא במהלך הנפש ולכן יש כאן ענין של יציאה לקראת שבת במיוחד. ופירושו, דהנה פסוק האחרון ממעשה בראשית הוא הסיום דמעשה בראשית, וגם בו המעבר ליכנס לשבת, וביה כתיב ״וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״ ואז תיכף אחר כך ״ויכולו וכו׳״. ודברנו כמה פעמים על מ״ש הילקוט על הפסוק ״מאד״ זה מלאך המות ויצה״ר, והיינו דגמר הכל הוא תיקון הרע. ואז גם מלאך המות והיצה״ר ישמשו לקדושה, ואז מוכנה כל הבריאה ליכנס לקדושת שבת ולתפוס השגב דיום השביעי. ובהיות שהרע הרי נאחז ביעקר בגופו של אדם, וכ״ש (שבת קה): ״איזהו אל זר בגופו של אדם זה יצרו הרע״ על כן כאן הוא עיקר עבודת התיקון סילוק הגוף והנפש השייכת אליו. כי גם הנפש שייכת בעצם אל החטא, כמאמר הכתוב ׳נפש כי תחטא׳. על כן בעת בא שעת הכנס הנפש לקדושה, אז הרגלים דהם משמשי הנפש בעצם, הם תופסים מקום עיקרי בענין הכניסה לקדושת שבת. וכאן הוא שימושם לצאת לקראת שבת לקבל פני המלך. וכן הודגש בקדושת שבת דין תחומים, שבו הוא אסיפת הרגלים תוך גבול הקדושה דאדם דווקא. ״שבו איש תחתיו (זה ד׳ אמות) אל יצא איש ממקומו״.

*עבודה

כתבי איך את נכנסת לשבת, אחרי איזה הכנות את באמת מרגישה מוכנה להכנס לשבת.