fbpx

"גם מעט זה טוב"- על מעלת דיבורי התפילה/ רחלי וינשטוק

ליקוטי מוהר"ן – מהדורא בתרא סימן קכא

הָיָה מְחַזֵּק אֶת אֲנָשָׁיו, שֶׁקָּבְלוּ לְפָנָיו בְּקֻבְלָנָא גְּדוֹלָה, עַל שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִתְּפִלָּה מְאֹד וְקָשֶׁה עֲלֵיהֶם מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל, וְהָיָה מְחַזֵּק אוֹתָם וּמְנַחֵם אוֹתָם בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת, שֶׁלֹּא יִפְּלוּ בְּדַעְתֵּיהֶן בִּשְׁבִיל זֶה. וְאָמַר הֲלֹא אֵצֶל הַגֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, כַּמָּה זְכִיָּה הוּא אֶצְלוֹ כְּשֶׁזּוֹכֶה לֵידַע אֲמִירַת הַתֵּבוֹת לְבַד עַד בָּרוּךְ שֶׁאָמַר ! עַל – כֵּן רָאוּי לְאָדָם לְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ וּלְשַֹמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, עַל אֲשֶׁר עַל – כָּל – פָּנִים הוּא זוֹכֶה לוֹמַר הַתֵּבוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה:

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אִישׁ פָּשׁוּט אֶחָד מֵעִנְיַן תְּפִלָּה, שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל, וְנָתַן לוֹ עֵצָה וְאָמַר לוֹ, שֶׁיַּחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל כִּי – אִם עַד בָּרוּךְ שֶׁאָמַר, כִּי אוּלַי הוּא צָרִיךְ בְּגִלְגּוּל זֶה לְתַקֵּן רַק חֵלֶק זֶה מֵהַתְּפִלָּה, כִּי אוּלַי בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן כְּבָר הִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה שְׁאָר חֶלְקֵי הַתְּפִלָּה, רַק חֵלֶק זֶה עַד בָּרוּךְ שֶׁאָמַר הוּא צָרִיךְ עַכְשָׁו בְּגִלְגּוּל זֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְעַל – כֵּן יַכְנִיס כָּל כֹּחוֹ בָּזֶה הַמְּעַט לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה עַד בָּרוּךְ שֶׁאָמַר. וְאַחַר – כָּךְ כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְ בָרוּךְ שֶׁאָמַר, יַחֲשֹׁב: אוּלַי צָרִיךְ לְתַקֵּן חֵלֶק זֶה, כְּגוֹן מִ בָּרוּךְ שֶׁאָמַר עַד וַיְבָרֶךְ דָּוִד, וְיִתְפַּלֵּל עוֹד אוֹתוֹ הַחֵלֶק בְּכַוָּנָה, וְכֵן לְהַלָּן. וְהַכְּלָל שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בַּתְּחִלָּה בְּכָל הַתְּפִלָּה, כִּי יִהְיֶה קָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו, רַק יִתְאַמֵּץ בְּכָל פַּעַם לוֹמַר מְעַט מְעַט בְּכַוָּנָה, כִּי מְעַט יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְאַחַר – כָּךְ עוֹד מְעַט וְכוּ' כַּנַּ"ל:

גַּם כְּבָר מְבֹאָר, שֶׁבֶּאֱמֶת עַל – פִּי הָרֹב אֵין יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה בְּכַוָּנָה, רַק מְעַט, כִּי כָל אֶחָד מִתְפַּלֵּל אֵיזֶה חֵלֶק מֵהַתְּפִלָּה לְפִי בְּחִינָתוֹ, כִּי אִית מָארֵי דְּיָדִין וּמָארֵי דְּרַגְלִין וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר:

 

ליקוטי מוהר"ן – מהדורא בתרא סימן כה

וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים נִסְתַּתְּמִין דְּבָרָיו, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו לְדַבֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, אַף – עַל – פִּי – כֵן זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאֹד. דְּהַיְנוּ הַהֲכָנָה שֶׁהוּא מוּכָן וְעוֹמֵד לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְחָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לְדַבֵּר, אַךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל, זֶה בְּעַצְמוֹ גַם – כֵּן טוֹב מְאֹד, וְגַם יוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ שִׂיחָה וּתְפִלָּה מִזֶּה בְּעַצְמוֹ. וְעַל זֶה בְּעַצְמוֹ יִצְעֹק וְיִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁנִּתְרַחֵק כָּל – כָּךְ, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל אֲפִלּוּ לְדַבֵּר. וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, שֶׁיַּחֲמֹל עָלָיו וְיִפְתַּח פִּיו, שֶׁיּוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו:

 

ליקוטי מוהר"ן – מהדורא בתרא סימן צו

עוֹד אָמַר לְעִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁהָיָה דַּרְכּוֹ זַ"ל לְזָרֵז מְאֹד בָּזֶה לִהְיוֹת רָגִיל מְאֹד בְּהִתְבּוֹדְדוּת, לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְאָמַר: שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין יְכוֹלִין לְדַבֵּר כְּלָל, אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּדַבְּרִין רַק דִּבּוּר אֶחָד, גַּם – כֵּן טוֹב מְאֹד. וְאָמַר: שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר רַק דִּבּוּר אֶחָד, יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ, וִידַבֵּר אוֹתוֹ הַדִּבּוּר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, וַאֲפִלּוּ אִם יְבַלֶּה כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים בְּדִּבּוּר זֶה לְבַד גַּם זֶה טוֹב. וְיִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ, וְיַרְבֶּה לְדַבֵּר אוֹתוֹ הַדִּבּוּר פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, עַד שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִפְתַּח פִּיו, וְיוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ:

 

ליקוטי מוהר"ן – מהדורא בתרא סימן צח

עוֹד אָמַר לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם, אַף – עַל – פִּי שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁאֵין לוֹ לֵב, אַף – עַל – פִּי – כֵן כְּשֶׁיְּדַבֵּר הַרְבֵּה דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְכַיּוֹצֵא, זֶהוּ בְּעַצְמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר, הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הִתְעוֹרְרוּת לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת (שִׁיר – הַשִּׁירִים ה): "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ", שֶׁהַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ הוּא הִתְגַּלּוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַלֵּב. וְלִפְעָמִים עַל – יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר הַרְבֵּה, אַף – עַל – פִּי שֶׁיִּהְיֶה בְּלֹא לֵב כְּלָל, אַף – עַל – פִּי – כֵן יָבוֹא אַחַר – כָּךְ עַל – יְדֵי – זֶה לְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל בְּלֵב וָנֶפֶשׁ. וְהַכְּלָל כִּי הַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל:

 

עבודה פנימית-

"וְאָמַר: שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר רַק דִּבּוּר אֶחָד, יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ, וִידַבֵּר אוֹתוֹ הַדִּבּוּר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, וַאֲפִלּוּ אִם יְבַלֶּה כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים בְּדִּבּוּר זֶה לְבַד גַּם זֶה טוֹב."

  1. לחשוב על משהו שאני רוצה להתפלל עליו.
  2. לנסח לעצמי תפילה.
  3. לקרוא לעצמי את התפילה שכתבתי. לשים לב למשפט שהכי חזק לי מכל התפילה.
  4. לשבת עם עצמי בעצימת עיניים, להניח יד על הלב, להדהד לי את המשפט הזה במשך רבע שעה. לשים לב מה קורה לי, מה קורה למשפט, היכן בגוף המילים מהדהדות, איזה מילה נכנסה לי הכי עמוק.
  5. שיתוף בזוגות.