fbpx

בני החבורה שנה ה – מפגש 11

        בני החבורה  שנה ה   – מפגש  11

חדי רבי שמעון ואמר, (חבקוק ג ב) יהו"ה שמעתי שמעך יראתי, (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל, אנן בחביבותא תליא מלתא, דכתיב (דברים ו ה) ואהבת את יהו"ה אלהי"ך, וכתיב (שם ז ח) מאהבת יהו"ה אתכם, וכתיב (מלאכי א ב) אהבתי אתכם וגו':  זוהר חלק ג דף קכח/א

המשך עבודה –אמונה בעצמו

 וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְדוָד וְעוֹד הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת וְאֶת-הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה:  תנ"ך / דברי הימים ב / פרק יז / ו

 ספר בעל שם טוב על התורה – פרשת נח

קלז. שמעתי ממורי שרוב ענוותנותו של האדם גורם שנתרחק מעבודת השם יתברך, שמצד שפלותו אינו מאמין כי האדם גורם על ידי תפלתו ותורתו שפע אל כל העולמות, וגם המלאכים נזונין על ידי תורתו ותפלתו, שאילו היה מאמין זה, כמה היה עובד ה' בשמחה וביראה מרוב כל, והיה נזהר בכל אות ותנועה ומלה לאומרה כדקא יאות, וגם לתת לב אל מה שאמר קל) שלמה עליו השלום (תהלים ס"ח) אם תשכבון בין שפתים שהקדוש ברוך הוא שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא אומרה בתורה ובתפלה בדחילו ורחימו, ואם ישים אליו לבו בוודאי מי זה האיש אשר לא יאחזנו רתת וזיע שהמלך גדול ונורא שומר ושוקד על שפתיים של אדם נבזה וחדל אישים וכיוצא בזה, והוא מעין מה שאמרו חכמינו ז"ל (גיטין דנ"ו ע"א) ענוותנותו של ר' זכריה גרם חורבן וכו', כך האדם ראוי לשום לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ודיבורו והילוכו ועסקיו, עושה רושם קלא) למעלה למעלה, ובוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה, שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ואומר אך שלום יהיה לי, ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש וכמו שכתוב (בפ' תבא) והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום מלמטה נתעורר קלב) מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו שכתבתי ביאור (פרק ב' דאבות) דע מה למעלה ממך קלג) רצה לומר ממך תדע, איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה:

 ספר קדושת לוי – קדושה שלישית – פורים

וזה הוא עיקר עבודת האדם עבור לעשות נחת רוח להבורא ברוך הוא. אמנם אם מתייאש את עצמו ואומר שאין להקדוש ברוך הוא נחת רוח במעשיו. הגם שיהיה סובר שהוא עניו ושפל ברך. אם מתייאש את עצמו ואומר שאין להקדוש ברוך הוא נחת רוח בתחתונים אין זה נקרא עניו ושפל ברך, אדרבה הוא נוטה קצת למינות ואין זה עניו ושפל ברך העולה על לב בני האדם כי אין נחת רוח להקדוש ברוך הוא מהעושין רצונו. רק זה הדרך שאדם מתענג בעת אשר לומד ומקיים מצותיו ועיקר הנחת רוח של בני ישראל בעת עסקם בלבבם שהאלהי האלהים ואדוני האדונים יש לו נחת רוח כביכול ושמח במעשינו הטובים. וכן אמר אדומו"ר בוצינא קדישא מהו' דוב בעריש זלה"ה, שהקדוש ברוך הוא שמח במעשינו ובמצותינו ובתורתינו כמאמר הכתוב (משלי טו,כ) בן חכם ישמח אב, ואנחנו נקראים בנים למקום. ואמר אדומו"ר שזה פירוש המוזכר כמה פעמים ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, כי פרנסה הוא לשון תענוג. ונמצא שכל אדם צריך להיות עניו ושפל ברך בכל דבר אפס בזה שיש לאדם תענוג במה שהקדוש ברוך הוא שמח במצותיו ובתורתו לדבר הזה אין להאדם להיות שפל ברך לאמר מה אני שאשמח להבורא ברוך הוא. כי כן רצון המאציל העליון שיהיה שמח בזה שישראל עושין מצות כמאמר הכתוב (ישעיה מט,ג) ישראל אשר בך אתפאר, וכביכול שמתפאר בישראל ושמח בהם וזה מרוב חסדו ורחמיו של הבורא ברוך הוא וכמו שכתב הפייט אשר אימתך כו', ורצית שבח מגלומי גוש כו', מחסרי דעת והוא תהלתיך. נמצא צריך תענוג מתענוג שמחה משמחה, דהיינו שיהיה לו שמחה במה שיש להבורא ברוך הוא שמחה ממעשיו כביכול ובזה אין להאדם להיות עניו ושפל ברך לאמר מה אני שאשמח להבורא ברוך הוא, רק הוא יבטח בה' ברוב חסדו וברוב רחמנותו שהוא שמח במעשיו התחתונים.

 ספר צדקת הצדיק – אות קנד

קנד) כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו. רצה לומר שיש להשם יתברך עסק עמו ושאיננו פועל בטל שבין לילה וגו' (יונה ד' י') וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי נפשו ממקור החיים יתברך שמו והשם יתברך מתענג ומשתעשע בה כשעושה רצונו. וזה פירוש (שמות י"ד ל"א) ויאמינו בה' ובמשה עבדו פירוש משה רצה לומר כלל ששים ריבוא נפשות ישראל בדור ההוא האמינו שהשם יתברך חפץ בהם [וממילא גם כן במשה אשר הוא ממש הם וכמו שאמרו ז"ל (בבא בתרא קכ"א ע"ב) שכל זמן שהיו ישראל נזופים לא נתיחד הדיבור למשה. וכמו שנתבאר במקום אחר כי בכל חטאי ישראל חטא גם כן משה שהוא כללותם כמו בעגל היה חטא משה בשבירת הלוחות ובאמת הוא דבר תמוה וזר מאוד אפילו לקרוע ספר תורה בחמתו ולהשליכה לארץ מכתב יד סופר דעלמא כל שכן הלוחות מכתב ה'. והוא ממש חטא דעגל כמו שאמרו במקום אחר וכשנאמר לו יישר כחך ששברת ידע כי גם בני ישראל כן כמו שאמרו (עבודה זרה ה'.) בואו ונחזיק טובה לאבותינו וכו' ובקברות התאוה איתא (במדבר י"א כ"ב) הצאן ובקר ישחט וכן במי מריבה ובמרגלים היה חטאו השליחות כמו שנאמר (שם י"ג ב' וברש"י) שלח לך לדעתך ואין כאן מקום לבאר כולם] ורוצה ומקבל נחת רוח מן חלק הטוב שבהם:

ליקוטי הלכות אורח חיים / הלכות ברכת השחר / הלכה ג / אות ה

כי אין זה דרך הענוה האמתיית שיחזיק את עצמו לרשע גמור ח"ו. ולהקטין מעלת נפשו הקדושה. רק אדרבא צריך לידע ולהאמין שנפשו בשרשה היא גדולה ויקרה וגבוה מאד מאד ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות בלי שיעור תלויים בה וכמו שאמר רבינו ז"ל שאם היו מהפכין את האדם היו רואין שבכל גיד וגיד מגידי האדם תלויים אלפי אלפים ורבי רבבות עולמות. וכמבואר בשאר ספ-רים מגודל מעלת האדם שהוא בחינת צלם אלקים. ואפילו נפש הפחות שבפחותים של ישראל גם כן גבוה מאד מאד מכל שכן וכל שכן נפשות של בני תורה. ובפרט אותן שיש להם שכל גדול. כי כל מה שהשכל גדול ביותר הנשמה גבוה יותר. כמו שאמר רבינו ז"ל כי הנשמה היא השכל כמו שכתוב (איוב ל"ב) ונשמת שדי תבינם. על כן האדם הבר שכל כשרואה שמתגבר עליו הבעל דבר ביותר. צריך לידע שבוודאי יש לו נפש גבוה מאד מאד. וצריך להתגבר לרחם על עצמו לבל יאבד אוצרות וסגולות יקרות וחמודות כאלה התלויים בנפשו אשר עין לא ראתה וכו'. ויתגבר בכל עוז להציל את נפשו מני שחת להצילה מן העושק והתמורה ח"ו. והעיקר על ידי ריבוי תפלות ובקשות וכו' כנ"ל. וזה בחינת (דברי הימים ב' י"ז) ויגבה לבו בדרכי ה' שצריכין להגביה לבו ודעתו בדרכי ה' ולומר בנפשו שאין נאה לי לעשות מעשים כאלה מעשה בהמה ח"ו. כי נפשי גבוה מאד נפש ישראל שכולם בני מלכים וראוי לי להתנהג בנימוסי המלכות דקדושה, כמו שראוי לנפשות ישראל שנקראים (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם. וזה בחינת מה ששכתוב בהתורה ויהי הם מריקים שקיהם (בסימן י"ז) על מאמר רז"ל (ב"ב ע"ד) אנא בריה קלה שבים וכו' עיין שם מה שהטוב של נפש ישראל זוכר מעלתו שהוא נמשך מנפשות ישראל שעלו במחשבה תחלה ובהם נמלך ונתייעץ בבריאת עולמות וכו'. ועתה ח"ו תהיה משוקעת במקומות כאלה רחמנא ליצלן. ועל ידי זה מרחם על עצמו וחוזר למעלתו וכו' עיין שם:

ליקוטי הלכות אורח חיים / הלכות ברכת השחר / הלכה ג / אות ו

ובאמת ענין זה בעצמו מה שרוב בני אדם טועים בעצמם. וסוברים שנפשם אינה קדושה משרשה, וקשה להם לשוב לה' ולהיות איש צדיק או איש כשר באמת כמו שאר הצדיקים והכשרים. כמו שמרגלא בפומא דאינשי לומר כששומעין שמספרין מאיזה צדיק או איש כשר וירא באמת ומתחיל להתעורר בהם הרהור תשובה להתחיל גם כן להתקרב להשם יתברך כי כל ישראל מלאים מחשבות של תשובה והתקרבות להשם יתברך תמיד. אך אחר כך תיכף אומרים מי יכול להתדמות אליו לזה האיש הצדיק וכו'. י היה נשמה קדושה מנעוריו. כי כך הורגלו עצמם לומר. שצדקת הצדיקים והכשרים הוא מצד הנשמה הקדושה שיש להם מתולדתם. ובאמת אמר רבינו ז"ל בפירוש שאינו כן. וזה עיקר החסרון של העולם שאומרים כך. ומחמת זה אינם מתעוררים ומתגברים להשוות עצמן לצדיקים. אבל באמת אינו כן, כי עיקר צדקת הצדיק והכשר הוא רק על ידי התגברותו והתחזקותו ויגיעתו וטרחו בעבודת ה' שיגע וטרח כל כך ימים ושנים הרבה ולא הניח עצמו ליפול בשום אופן בעולם. והרבה בתפלה ותחנונים עד שזכה למה שזכה כי אם כפי ערכו אשרי להם. וכל אדם יכול להיות כמותם. כי הבחירה חפשיית לכל, וכתר שם טוב מונח, ומי שרוצה זוכה בו, כמו שאמרו רז"ל (יומא ע"ב) כתר כהונה זכה אהרן ונטלו. כתר מלכות זכה דוד ונטלו. כתר שם טוב מונח וכל הרוצה זכוה בו. ובאמת זה הענין בעצמו שבני האדם טועים בעצמם וסוברים שנפשם אינה יקרה וקדושה. ומחמת זה אינם מתגברים לעשות כמעשה הצדיקים כנ"ל, כל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות הנ"ל, שמשם בחינת המעשה של הבן מלך הנ"ל שנחלף. שמשם באים אלו המחשבות על האדם. כמו הבן מלך הנ"ל שנחלף ונתגרש ממקומו שמחמת זה נפל למקום שנפל ולקח את עצמו אל השכרות וכו'. עד שהיה כמסופק בעצמו אם הוא בן המלך האמת או בן השפחה ח"ו כמבואר שם בהמעשה הנ"ל שבכל עת שבא לו הרהורי תשובה היה מיישב את עצמו ממה נפשך אם אני בן המלך וכו'. עיין שם שמבואר שם שנפל כל כך עד שהיה מסופק בעצמו אם הוא בן המלך האמת. כמו כן הוא בכל אדם הרחוק מהשם יתברך, בפרט בתוקף סוף הגלות המר הזה שהוא חבלי של משיח שמתגבר בעתים הללו שהתגבר הבעל דבר ביותר על נפשות ישראל כידוע בחוש, עד שכמה בני אדם מייאשין עצמן כאילו נפשם אינה מסוגלת כלל לעבודת ה' וכל זה הוא רק פיתוי ומחשבות היצר הרע שמחליש דעתו ומכניס בלבו חלישת וקטנות דסטרא אחרא. שזה נמשך מבחינת היכלי התמורות מבחינת החילוף של הבן מלך הנ"ל. שנפל כל כך עד שלא ידע בעצמו אם הוא בן המלך האמת. אבל באמת צריך האדם לידע ולהאמין שנפש כל אחד מישראל גבוה ויקרה מאד מאד וכולם הם בחינת בני מלכים ויכולים לזכות למדריגות גבוהות וקדושות מאד כמו כל הצדיקים והכשרים. כי גם על כל הצדיקים והכשרים עברו מחשבות וחלישות כאלה וכאלה. אך היו משכילים לבלי להניח להטעות אותם, והתגברו והתחזקו מאד עד שזכו למה שזכו. וזה שאמר דוד (תהלים פ"ו) שמרה נפשי כי חסיד אני כמו שאמרו רז"ל (ברכות ד'). וכן איתא בזוהר הקדוש פרשת בלק שדוד קרא לנפשי' חסיד בגין דאיצטרך לי' לבר נש דלא לשוואה גרמי' רשע וכו'. היינו כנ"ל שזה בחינת ויגבה לבו בדרכי ה' כמבוא בדברי רבינו ז"ל (בסימן קכ"ה בלקוטי תנינא). כי צריך לידע מעלת נפשו בשרשה בחינת אנא ברי' קלה שבים הנ"ל. לידע שהוא משורש הנפש של הבן הלך האמת כדי שיתגבר לחזור למעלתו כנ"ל:

עבודה בחברותות

  מצא מקום  שבו אתה עובד קשה  ;

הכוונה ליחס בין העבודה לברכה,  במקום בו ההרגשה שכביכול הקב"ה בא בטרוניא עמך .

תאר בפירוט  את  הקושי ואת החוסר  בברכה .

תאר כיצד היה זה נראה עם הברכה היתה שורה שם .

נסח את זה המונחים של אמונה . אם הייתי מאמין ש..   אז  …..

                                                 אם הייתי מאמין שאני  ….אז  …..

   האם אתה מאמין שאכן אם היית מאמין ש……  הדברים היו נראים אחרת .  הסבר .

עמידה של אחד מול 3 חברים

שלושתם יושבים בשורה –                    האחד עומד מולם

המספר: "אני מבקש   את עזרתכם בהולכת רוח במעגל שהוא…" (סיפור דברים קצר. עד דקה).

חבר ראשון שואל: "מה התנאי הפנימי שלך שחוסם את הרוח במעגל הזה"? – עם תשובה

חבר שני: "תן לנו תמונה. איך זה עשוי להיראות – עם רוח"?

חבר שלישי: "מה, אם כן, יהיה הצעד הראשון שלך"?

חבר תפילה בהשראת התפילה של ר' נתן  –

ליקוטי תפילות / תפילה סא / תשנו

וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְיַגֵּעַ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה בִּיגִיעָה גְדוֹלָה וְלַהֲגוֹת בָּהּ יוֹמָם וָלָיְלָה, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל וּלְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, חִדּוּשִׁים שֶׁיִּהְיוּ לְךָ לְנַחַת וּלְרָצוֹן לִפְנֵי כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ וְאֶזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְאַמֵּץ וּלְהִזְדָּרֵז בְּכָל עז לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְיתָא תָּמִיד וְתִהְיֶה מַחֲשַׁבְתִּי קְשׁוּרָה וּדְבוּקָה וַאֲחוּזָה תָמִיד בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְאַתָּה תְרַחֵם עָלַי וְתַשְׁפִּיעַ לִי בְכָל עֵת חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְיתָא אֲמִתִּיִּים, חִדּוּשִׁים שֶׁיִּהְיוּ תִקּוּן לְנַפְשִׁי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי, עַל כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַמְתִּי נֶגְדְּךָ מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּתְחַזֵּק אֱמוּנָתִי שֶׁאֶזְכֶּה לְהַאֲמִין בְּעַצְמִי שֶׁהַחִדּוּשִׁין שֶׁלִּי יְקָרִים בְּעֵינֶיךָ מְאד, וְיֵשׁ לְךָ שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מִכָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁאֲנִי זוֹכֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְאַתָּה מִתְפָּאֵר וּמִתְכַּבֵּד וּמִתְיַּקֵּר בָּהֶם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּתְזַכֵּנִי לִכְתּב כָּל הַחִדּוּשִׁים שֶׁלִּי עַל סֵפֶר בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, וְיִתְרַבּוּ סְפָרִים הַרְבֵּה בָּעוֹלָם עַל יָדִי, סְפָרִים אֲמִתִּיִּים וּקְדוֹשִׁים: