על מצוות תוכחה

 

על מצוות תוכחה

 

ברכה ראשונה

 

אילן:

בוקר טוב, ברוכים הבאים.

אנחנו אחרי הפסקה של שבועיים, שלושה שבועות שלא התראינו. אני מרגיש תמיד ששמש שאחרי גשם זה עם פחות נקיפות מצפון…

שאלו אותי למה חילקנו יין. עוד מעט נגלה כל מיני סיבות למה, אבל סיבה אחת היא שנולד לי נכד, ברוך ה' נכד שביעי. קודם כול לחיים על הדבר הזה, ואם עוד אנשים רוצים לתפוס טרמפ על הלחיים הזה הם מוזמנים, גם אם מישהו מוכן לשתף משהו ממה שאנחנו באים ממנו, ממה שאנחנו נמצאים בו. נשמע כמה שיתופים.

 

מדברי העמיתים:

  • אחי הקטן התארס.
  • חלאקה לנכד.
  • הבת שלי התחתנה.
  • ביישוב שלנו, נווה, יישוב חדש על גבול מצרים, בכיוון מצפה רמון, יש כמעט כל יום חנוכת בית. כל בוקר אני מרימה לחיים וירטואלי, אני רוצה להרים לחיים לזה.
  • הבת שלי התחתנה. בתוך שבעת ימי המשתה קרתה השריפה בכרמל. לא יכולתי להפריד את העצב הזה מהשמחה, והשתתפתי באחת ההלוויות. אתמול היה שירותרום, ובו נתנו באמת חיזוק וכוח לכל האנשים שעסקו בזה – צה"ל, המשטרה, מכבי האש ושירות בתי הסוהר. בדרך כלל אני לא רואה טלוויזיה, אבל הבת שלי הושיבה אותי, ויצא שראיתי את אותה אישה שבכתה ודיברה על קבר בעלה לפני שבת החתן שלנו, ראיתי אותה עכשיו והיא דיברה בעוצמות כל כך גדולות. היא הייתה גאה כל כך במשפחת בתי הסוהר, דיברה על זה שהאסירים עצובים על מה שקרה. לראות אלמנה שרק עכשיו איבדה את בעלה, ושאפילו לא נכנסה לבית שלה, שהיא אומרת 'אני גאה במקום שאני ננמצאת, על מה שהבעל שלי מת עליו', זה לחיים גדול.
  • יוסי: אני גם רוצה להתחבר ללחיים מהצד האחר שלו, נקרא לזה הצד של התפילה. המשפחה שלנו בסערה גדולה בשבועיים האחרונים, גילו שאבא שלי חולה בסרטן והמצב לא קל. בדיקות והחלטה על טיפול, זה השלב מבחינה טכנית. בנפש אני מאוד מאוד בתוך זה. אני רוצה לומר על זה לחיים מהצד של התפילה. ומי שלא מכיר את אבא שלי, שיתפלל בשבילי.
  • לחיים על הגשם שירד.

 

[ניגון.]

 

פתיחה

 

יוסי:

באיזשהו מובן הלימוד של היום הוא המשך של הפעמים הקודמות. למדנו בפעם האחרונה את הגמרא על ירמיהו ודניאל. הלימוד הזה היה כשלא ידעתי כלום על אבא שלי. הילדים שלי שרו 'חנוכה חנוכה חג יפה כל כך', ולי זה היה חג לא יפה כל כך. חשבתי אם אני אומר כמו ירמיה שזה חג לא יפה כל כך, או שאני מוצא דרך לומר שהוא כן, כל הלימוד שלנו היה מאוד למעשה בעניין הזה.

התחלנו מהסיפור של הגשם, מעמידה כנה מול הקב"ה, מהעצה של ר' נחמן לומר דיבור אמת לפי מדרגתו. המוקד היה העמידה של האדם מול הקב"ה או מול עצמו. במישור של בין אדם לחברו, הדבר הזה של לומר לשני את האמת הוא לכאורה לא רק 'עניין' כזה, אלא מצווה דאורייתא – "לא תונו איש את עמיתו", "מדבר שקר תרחק", ו"הוכח תוכיח את עמיתך". מצוות ההוכחה מופיעה בתורה, בגמרא וברמב"ם, אולי גם בשולחן ערוך. יש מצווה כזאת, אנחנו רוצים ללמוד עליה. אבל אנחנו יודעים שזו מצווה בעייתית. ללמוד לדייק את הדבר הזה, זה מה שנעשה השבוע ושבוע הבא.

 

מה שאנחנו רוצים ללמוד היום זה רק את שני הפסוקים שבדף המקורות, זה שיא בבית המדרש. השיא הקודם היה חמישה פסוקים. כמו תמיד, כשאנחנו ניגשים לתורה, נעשה את הטקס שלנו, נניח את כל מה שאנחנו יודעים על המצווה הזאת, הפרשנויות, הרמב"ם והשולחן ערוך, וניפגש עם הפסוקים בצורה ראשונית. להרים יד ימין, להעביר אותה על המצח ולמחוק את מה שאנחנו יודעים על הפסוקים האלה. עכשיו תראו אלו פסוקים יפים, שלא שמעתם אף פעם, כתובים בתורה:

 

(יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ

וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:

(יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

אֲנִי ה' :

ויקרא יט

 

יוסי:

נעשה סבב, איזו מילה בפסוקים תופסת אותי, מושכת את תשומת לבי, או איזו קושיה שיש לי.

 

מדברי העמיתים:

  • "אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ", לא ידעתי שה רק ליהודים.
  • "אֲנִי ה'" – מה הקשר?
  • "בִּלְבָבֶךָ". נראה לי נורא קשה. אני מבינה שאסור לי לנקום ולנטור במעשה, אבל גם בלבבי שלא אשנא?
  • "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" – רק זה אסור, אבל אם זה לא בלב זה בסדר.
  • המילה "לֹא" שחוזרת, ארבע פעמים. רק בסוף יש את ה'כן' – "וְאָהַבְתָּ". "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ" זה לכאורה גם ציווי חיובי, אבל בעצם זה 'לא'.
  • המילים "אָחִיךָ", "עֲמִיתֶךָ", "בְּנֵי עַמֶּךָ", "רֵעֲךָ". אין כאן שם שחוזר, האחר תמיד נקרא בשמות אחרים.
  • אילן: הכול מתרחש כאן בין שנאה לאהבה. נפתח בשנאה ומסתיים באהבה.
  • הרב יצחק: המילה "תִשָּׂא" דורשת פירוש – מה זה "תִשָּׂא עָלָיו"? בלשון המקרא דווקא "נושא עוון ופשע" זה חיובי.
  • יוסי: לחדד את זה – האם יש איסור לסלוח לחבר? אולי זה מה שהתורה התכוונה להגיד?

 

יוסי:

נתחלק לקבוצות. יצחק הזכיר לי הבוקר שכשהזוהר מתייחס לתרי"ג מצוות הוא קורא להן הרבה פעמים "תרי"ג עטין" – תרי"ג עצות. ההצעה היא לקרוא את הפסוקים האלה כספר עצות. כמה עצות יש כאן?

 

  • שש – "לֹא תִשְׂנָא", "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ", "לֹא תִשָּׂא", "לֹא תִקֹּם", "לֹא תִטֹּר", "וְאָהַבְתָּ".
  • האם "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" זו עצה אחת?
  • אולי "אֲנִי ה'" זה גם עצה?
  • אולי מדובר בעצות והתוצאות שלהן – "לֹא תִשָּׂא" כתוצאה של ההוכחה.

 

יוסי:

שלב ראשון הוא לנסח את העצה במילים שלי. ייתכן שאנשים שונים יבינו את העצה כמשהו שונה. 'העצה שהתורה מציעה לנו בשורה הזאת היא …'. בשלב השני לחשוב למה אני יכול להבין שזו עצה טובה, לעשות אישוש לעצה הזאת. לעבור כך עצה עצה.

 

הרב יצחק:

יש למצוות שונות רמות שונות של קושי. אחרי שדיברתם על המצוות הללו, תנסו לדרג מה רמת הקושי של המצווה, מ-1 עד 10.

 

אסיף

 

יוסי:

זה נראה לי פלא כזה, איך בשני פסוקים, כמה ציוויים, כמה מילים, אם מניחים הכול וקוראים מחדש, מגלים בהם פתאום את האפשרויות החדשות לקריאה. זה בשבילי הכוונה הפשוטה כשאני אומר שהתורה היא דבר אינסופי – איך היא מכילה בתוכה כל כך הרבה גוונים. אני רוצה לעשות טעימה מהאינסופיות הזאת עכשיו. אני אקרא שורה, וכל אחד יגיד את העצה במילים שלו – בלי נימוקים.

 

"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ".

 

  • הרב יצחק: לא תשמור את הפירוש שלך בלב, תגיד אותו בקול…
  • אל תיתן למחשבות השליליות כלפי אחיך להיות בתוכך.
  • אל תשנא את אחיך בלבבך ובהתנהגות שלך תתנהג אחרת. שלא יהיה פער בין מה שאתה מרגיש לאיך שאתה מתנהג. העצה לתקן את זה היא לנקות את הלב שלך.
  • אולי לא צריך לתקן את הלב, רק שלא יהיה פער.
  • אני רוצה להציע דרך שלישית – כשצריך לשנוא מישהו, תעשה את זה בכל רמה חיצונית מעשית, אבל שלא ייכנס ללב שלך.
  • "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ" – מעשים אתה יכול לשנוא, אנשים אל תשנא. אם אתה מסתייג מהתנהגות, ממעשים, אל תעביר את זה לעצמו של אדם אלא לעצמה של ההתנהגות.
  • אצלנו בקבוצה עלה הפירוש שמה שכתוב פה זה שמותר לשנוא, רק שתהיה התאמה בין החוץ לפנים.

 

"הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ".

 

  • "הוֹכֵחַ" מלשון להביא הוכחה – תביא הוכחה לעמיתך, שיבין במה הוא טעה.
  • תהיה הוכחה בשבילו, תהיה מראה. אין פה דיבור על משהו רע שמישהו עשה. תבין אותו ושהוא יבין אותך. ההוכחה היא משהו שקשור לאמת – תוכיח את האמת שלו.
  • אצלנו עלה פירוש שזה מלשון 'נוכח' – להיות נוכח מולו ומול עצמך, לעמוד מולו בכנות. שיקוף אמיתי של מה שהוא, גם לעצמך. המשכנו את זה טיפה, שאולי "אֶת עֲמִיתֶךָ" זה 'יחד עם' – תתקדמו ביחד, שניכם תהיו בבית המדרש להתחדשות…
  • אפשר משהו מסורתי? – אם חבר שלך עושה משהו לא בסדר, תגיד לו 'זה לא בסדר'.
  • יוסי: אני רוצה לומר לכם תוכחה קטנה. כשאני אומר להיפגש מחדש, זה לא למצוא דווקא משהו שלא ידענו עד היום. זה להיות נקי ולפגוש. זה לא תרגיל ביצירתיות. אין כאן ברמה הראשונית אתגר של הלימוד ביצירתיות, אלא בפגישה.
  • "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ" – יש בכפילות הזאת זהירות מאוד גדולה. לפי הדרך המסורתית שזה להוכיח אותו, לתקן אותו, הכפילות אומרת שצריך לעשות את זה מאוד בזהירות, לבדוק את זה טוב קודם. יש פה משהו הרבה יותר עמוק. יש משהו אחראי, כשאתה אומר כזה דבר, השאלה היא מאיזה מקום אתה אומר את זה, אתה חייב להיות ממקום אחר.
  • הרב יצחק: מבחינת הקריאה בפסוקים, כשכתוב "הכה תכה", או "השב תשיבם", בדרך כלל כשיש כפל במקרא נוטים להבין את זה כחיזוק. התרגום שעלה בקבוצה שלי הוא 'תן לו בשיניים'; קח אותו עד הסוף, תעמיד אותו על מקומו. זה מתחזק עם הכפילות – תעמיד אותו על מקומו, שיקלוט את זה.
  • 'תן לו בשיניים', אבל בתנאי שאתה יודע שהוא עמיתך.
  • יש 'נוכֵחַ' ויש 'נוכַח' – 'נוכח כאן', נמצא, ו'נוכח לדעת', להיווכח. האם זה אני נמצא פה, אני קיים פה בשבילך, או שזה באמת להיות מראה.
  • "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ" – אתה צריך להוכיח שני אנשים – קודם כול את עצמך ורק אחר כך את עמיתך.
  • יוסי: האם זה באמת תרגום או שמנסים בכוח להכניס משהו למילים?

 

"וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא".

 

  • אני מתרגמת את זה בהקשר ל"הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ". לא תשליך עליו – 'אתה כזה, חוטא כזה'.
  • אם לא תוכיח אותו, אתה תחטא בגלל זה. אם לא תוכיח אותו, אתה עלול לחטוא. עדיף שתאמר מאשר תחטא בגללו.
  • בהמשך לזה אבל בצורה שונה – יש לך אחריות על החטא שלו אם לא תוכיח אותו. וזה בהנחה שחברי אכן חטא ואני אכן שונא אותו.
  • אם אני שונא מישהו ולא אומר לו את זה, בעצם אני לא מאפשר לו לשנות או להשתנות, וממילא הוא ממשיך לחטוא, אני ממשיך לחטוא כי אני שונא אותו בלבבי, והיחס בינינו הוא יחס של חטא. "לֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" – אל תמנע ממנו את האפשרות לסגת מהחטא שלו וממך להפסיק לחטוא.
  • כדאי כשיש עימות לשים את הדברים על השולחן, להוכיח. "לֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" זה שאחרי התוכחה נעזוב את החטא, נלך הלאה.
  • "חֵטְא" מתייחס למילה "עֲמִיתֶךָ". אם אתה לא מרגיש שהוא "עֲמִיתֶךָ", אל תיכנס שם לתוכחה, כי אז זה יהיה חטא. כדי לעשות את זה אתה צריך להרגיש שהוא חבר שלך. אם אתה מוכיח מישהו ולא מרגיש שאתה אוהב אותו, אז אתה חוטא. אם אתה בלב איתו, אז ההוכחה לא תהיה חטא.

 

יוסי:

אני רוצה לספר סיפור זן ידוע. הוא עד כדי כך ידוע שכבר ראיתי אותו כתוב בספר חסידי… שני נזירים חיו יחד שלושים שנה במנזר, חיו בסגפנות, בפרישות ובשתיקה. כעבור שלושים שנה החליטו לחזור לכפר שבו הם נולדו. התחילו לצעוד, צעידה של שעות, והגיעו לנהר. על יד הנהר עומדת אישה שלא מצליחה לעבור את הזרם. אחד מהם הרכיב אותה על הגב וחצה את הזרם. אחרי שלושה ימים שהולכים בשתיקה, אומר השני לראשון: 'איך עשית דבר כזה? איך סחבת על הגוף שלך אישה, אחרי שכל כך הרבה שנים עבדנו על הפרישות שלנו?'. אמר לו הראשון: 'אני סחבתי אותה על הנהר, ואתה סחבת אותה שלושה ימים'.

אני רוצה להציע שיש כאן בעצם עצה אחת. בני אדם חיים ביחד. מעצם זה שחיים ביחד, יש דברים שונים, מעצבנים אחד את השני. התורה מודעת למצב הזה, והיא לא מעלה על דעתה את מה שמעלה החינוך שלנו, שאסור לחשוב שום דבר רע על השני. יש דברים רעים על השני, אבל הציווי הוא לא לשמור את זה בלב, אלא להוכיח. התורה נאבקת על העצה הזאת בכל שורות ההמשך, משכנעים אותך שכדאי: כדאי לך לא לשאת חטאו בליבך. אל תישא את החטא שלו עליך כל הזמן, תפסיק לסחוב את זה על הגב שלך, אלא תגיד לו. כי אם לא, זה יצא. אתה חושב שתבליג ותשמור בלב, אבל "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר". כל עוד אתה הולך עם זה בלב, גם אם אתה שולט על זה שלא יצא מהלב, זה יצא מפה או משם. אני מתלהב מההבנה הזאת כי לפיה אין כזה דבר שמצווה לא לשנוא. אצטט לכם את הגמרא שעוסקת בזה – "תנו רבנן, לא תשנא את אחיך בלבבך. יכול לא יכנו לא יסטרנו ולא יקלקלנו? ת"ל בלבבך, שנאה שבלב הכתוב מדבר". זה לא שאסור להרביץ לשני, אלא הלאו דאורייתא הוא רק לא לשמור את זה בלב.

את הקושיות על זה, את ההרס שתוכחה יכולה לגרום בעולם, כולנו מכירים. אני חושב שגם התורה מכירה את זה, ולכן היא צריכה להיאבק על זה – בגלל זה היא חוזרת על אותו דבר בניסוחים שונים. "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" לפי הקריאה הזאת זה התוצר.

אני רוצה לומר יותר מזה – לפי הקריאה הזאת, גם "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מקבל פרשנות מאוד יפה. אנשים בסופו של דבר אוהבים. מה שגורם לשנאה, לפירוד, לחוסר האהבה, זה שהם שומרים בבטן. יש כאן קריצה כזאת, פיתוי, שאם תאמר לו את מה שבלבך זה בסופו של דבר יוליד בלבכם אהבה. יש פוטנציאל, אופציה שתוכחה טובה, למרות שאלו דברים קשים, תוביל לאהבה. הסיומת הזאת של "אֲנִי ה'" מאוד חזקה, זו חותמת כזאת, 'אני אומר לך, זה עובד, ככה זה'. זה לא נראה, יש הרבה דברים שגורמים לך לחשוב שזה לא ככה, אבל ככה זה עובד. זו הצעת קריאה קיצונית. לדעתי זה הפשט של הפסוקים, אבל זה קיצוני בחיים. כל הפוקוס בפסוקים הוא עליי, מה זה גורם אצלי, זה מתעלם ממה שקורה אצל השני.

אנחנו עושים כאן עצירת ביניים, אבל נמשיך עם השאלה הזאת בשבוע הבא. אנחנו רוצים לעשות עוד עבודה עם זה. אני משער שלכל אחד יש מקומות בחיים שבהם הוא פגש את זה, שאמר דברים לא נעימים, דברים קשים, וזה ניקה את השולחן, או יצר אהבה. אני מציע להיזכר לפחות במעט שבו זה כן מוכר לי.

 

אילן:

יכול להיות שלא העזתי אף פעם בגלל כל החששות, ואפשר להשתמש בהזדמנות הזאת שאנחנו כאן, כמו מעבדה. בחיים יש גם את הצד השני שנפגוש בשבוע הבא, אבל בשביל לטעום את הלימוד הזה אנחנו מציעים ללכת עם זה עד הסוף.

 

יוסי:

מה שאנחנו מציעים לעשות הוא 'הילוך'. לא השתמשנו עדיין במילה הזאת. משמעותה היא לקחת את הלימוד לתוך החיים. זה נקרא 'הילוך' מלשון המילה 'הלכה' ומלשון המילה 'ללכת'. שהלימוד יהפוך למשהו ממשי. זה שלב של תרגום של הדברים לעולם שלנו. לתחום העבודה הזה אנחנו קוראים הילוך.

ההילוך שאנחנו רוצים לעשות הוא לקחת את הפסוקים האלה לניסוי בתנאי מעבדה בחיים שלנו. כל אחד יוציא דף, וניקח כמה דקות לכתיבה.

ההנחיה הראשונה היא לחשוב, האם אני מוצא מישהו במעגל שסביבי בחיים, שאני שומר משהו בבטן עליו. להסתכל טוב, ואם כן לכתוב את האדם ואת האירוע הזה. זה יכול להיות אדם שאני מאוד אוהב אותו, אבל שיש אירוע מסוים שקשור אליו שאני הולך איתו בבטן. לכתוב שניים-שלושה דברים שעולים.

ההנחיה השנייה היא, אם כתבנו כמה בשלב הראשון, לבחור אחד מהם ולחשוב מה גרם לי לא לומר לו את זה עד היום, לא להוכיח אותו על זה.

השאלה המשלימה של זה היא לשים לב האם אני יכול לראות שיש מחיר לזה שלא הוכחתי אותו, שאני או הוא או אנחנו שילמנו.

נתפזר בחדר לכתוב, ואחר כך נציע המשך עבודה זוגית עם זה.

 

אני מבקש מכולם לעמוד, להתכנס לתוך המעגל. כל אחד יבחר לעמוד ליד בן או בת זוג, לעמוד פנים מול פנים עם מישהו בחלל החדר. מה שאנחנו הולכים לעשות עכשיו זה להתאמן, לעשות תרגול על התוכחה הזאת. אני עומד מול בן הזוג, אני לא אומר לו שום מילה על הרקע – לא על האדם ולא על מה הוא עשה לי. אני לוקח כמה שניות ומדמיין לי שהאדם שמולי הוא האדם ההוא, ואומר לו את הדבר שלא אמרתי לאדם ההוא. כרגע אנחנו מנצלים את המרחב המוגן לעשות את הדבר הזה באופן ממוקד. ניקח דקה לזה.

 

מי שהיה בעמדת המקשיב, שישים לב מה קרה לו כשהוא שמע את המילים. לשים את עצמו בעמדת מקבל התוכחה ולהרגיש מה קרה לו. השלב הבא הוא לומר את אותה תוכחה ב'רמה שתיים' – יותר מדויק, עם יותר עוצמה, יותר העזה. להגיד את זה יותר חזק.

 

עכשיו ב'הילוך שלישי' – לנסות לומר את זה בעוצמה הכי חזקה שאני יכול, הכי דוגרי, הכי ישיר, אפילו בצורה קצת דרמטית. כלי טכני שיכול לעזור לכם בזה הוא להרים את הקול.

 

עכשיו אנחנו מבקשים ממי ששמע, שהיה בעמדת מקבל התוכחה, לומר למוכיח מה הוא ראה עליו כשהוא אמר את התוכחה. לא להיכנס לתוכן, למה שנאמר, אלא רק למה שקלט מהשני, האם ראה הבדל עליו ברמות השונות.

 

הרב יצחק:

עכשיו אנחנו עוברים לצד השני. אתם כבר מכירים את השלבים – השני פונה לראשון ונותן לו את מה שיש לו לומר בשלוש מדרגות. הרעיון הוא שרמה שתיים היא מה שיש לי בלב, ושלוש זה אפילו יותר ממה שיש לי בלב. המשוב הוא מה ראיתי – שאתה כלוא, שאתה עוצמתי וכו'.

 

נתכנס חזרה למעגל לאסיף.

אני מזמין כמה שיתופים ברמת החוויה – לא למידה, מה התחדש, אלא איך זה היה ברגע מסוים, מה הרגשתי כשהייתי בצד של זה שאומר, איך היה להיות המוכיח.

 

  • אני יותר ויותר מבינה למה לא הוכחתי. החוויה הייתה של קושי להגיד את הדברים.
  • כשהתבקשנו לכתוב את זה חשבתי שאני לא צריכה לכתוב כי אני יודעת את הפרטים, אבל גם כי קשה לי להעלות את זה על הדף. הרגשתי עדיין קושי להגיד את הדברים, מחסום, כמו קיר שאני לא יכולה לעבור.
  • הרגשתי שני דברים הפוכים – שחרור ובושה.
  • הרגשתי בפעם הראשונה דיוק, התבהרות כזאת – מה באמת קורה שם.
  • הרגשתי תסכול, שאני בעלת חטא שלא עשיתי את זה ושאני גם לא אעשה את זה. תסכול של החמצה.
  • הרגשתי שאני מרמה את עצמי, כי זה אדם שכבר החלטתי למחול לו על זה, אבל כשכתבתי הרגשתי כמה זה באמת נמצא אצלי.
  • הכעס שלי הלך והתעצם. זה מישהו שאני מודעת למה שהוא עשה ולכעס שלי כלפיו, חשבתי שממרחק עשרים השנים זה נחלש, אבל עכשיו כשהוצאתי את זה שוב ורבלית הכעס הלך והתגבר.
  • אני לא באה ממקום שאני כועסת על מישהו, אלא אני משתדלת לומר את הדברים באופן שלא יפגע. בפעם הראשונה כשדיברתי זה היה כאילו ללכת בין הטיפות, כי קיבלתי על עצמי לא לפגוע באנשים. אני מנסה לעשות סדר, שלום בחברה שבה אני נמצאת. הפחד שלי היה שהצד השני לא יבין אותי מתוך המקובעות שלו בעבר. בפעם השנייה המשפטים היו יותר קצרים וחותכים. התחושה הייתה מתסכלת, הרגשתי שיצאתי מגדרי וזה לא היה טוב.

 

הרב יצחק:

הכוונה היא לא שתתחילו לנסות את עוצמה שלוש על חבריכם ושכניכם. הכוונה היא כן להתחיל למשש, לראות. היום הדגש היה יותר על מה שקורה לי, בלי התייחסות לשני. בשבוע הבא נתייחס לצד השני – מה קורה לשני, למקבל התוכחה. מה שכן אפשר לעשות הוא לבקש מאנשים להוכיח אותנו – 'אני רוצה לזכות אותך במצווה, אולי תוכיח אותי?'. יש פה באמת סכנה, אנחנו רוצים ללמוד אותה.

 

הלכה למעשה מופיע שאסור לאדם לשמור טינה לחבר, השאלה היא איך לומר את זה.